אכזבות

​

זה יהיה טור קצת שונה. לפני כמה ימים מישהו שהינו חבר שלי בפייסבוק כבר הרבה זמן, אבל מעולם לא באמת דיברנו, הגיב על סטטוס שכתבתי. מאוד אהבתי את התגובה שלו ובאופן שלא מתאים לי בכלל, עניתי לו בתיבה הפרטית וככה נכנסנו לשיחה כתובה במשך כל היום. אחד הדברים שהוא אמר לי זה שהוא קרא כמה טורים שלי ונראה שזו לא אני בטורים ושאני מסתתרת מאחורי המילים שלי. בהתחלה קצת כעסתי, כי הוא הרי לא מכיר אותי וזו קביעה קצת יהירה, אבל אז התחלתי לחשוב על מה שהוא אמר. מילים הן דבר חמקמק. הן יכולות להיות חזקות, פוצעות, מרוממות, מהממות, מתחמקות, כנות, נשארות, נפלאות, איומות, אהובות. הן גם יכולות לא להגיד כלום. יצאתי פעם עם בחור שהיה כותב לי נורא יפה. בהתחלה מאוד התרגשתי שסוף כל סוף מישהו כותב לי כמו שאני כותבת לו, אבל די מהר הבנתי שהמילים שלו מעובדות, מחושבות, מנסות להיות מה שהן לא. לעין בלתי מזויינת וללב שאינו מאומן, הן עדיין נראו מדהימות, אך לא היה בהן כלום. לעומת זאת, יצאתי עם בחור שכמעט ולא דיבר. הוא העדיף להגיד את מה שהוא חושב ומרגיש בדרכים אחרות, אבל כל מילה שלו הייתה מופלאה. בעיקר אלו שלא נאמרו. כן, יש למילים כח גם כשהן לא נאמרות. לעיתים אפילו יותר.

כשהייתי בת 20, עבדתי במלון באילת ויום אחד רבתי עם הברמן, אין לי מושג על מה. כשאני רבה עם מישהו, מה שנדיר ביותר, אני נוטה לסלוח ולשכוח מאוד מהר, אבל כבר בגיל צעיר, גיליתי שלאנשים יש נטיה לזכור ולנטור. כנראה התניות שקשה להם להיפטר מהן, אז כתבתי לו. אישית, לי יותר קל עם המילה הכתובה מאשר עם המילה המדוברת, אבל זו כבר בעיה מסוג אחר. הוא קרא את המכתב, חייך אלי, חיבק אותי ואמר לי: "יש לך מזל אחד וזה שאת כותבת כל כך יפה".

אני לא מכירה הרבה אנשים שבאמת יודעים לכתוב יפה, אבל עוד יותר נדירים האנשים שכותבים מבלי לחשוש. שלא חוזרים ומוחקים ומתקנים וחושבים. אני מאמינה שמה שאתה כותב לראשונה, הוא הכי טהור ואמיתי שיש. נדירות הפעמים שאני משנה ומוחקת.

בטורים שלי כאן אני כותבת כך, אבל בהחלט מתוך כוונת תחילה. כשהבחור אמר לי שאני מסתתרת מאחורי המילים שלי, אני חושבת שהוא התכוון שאני לא מראה את הלב שלי. בהחלט יש משהו בדבריו. להראות את הלב שלך בפני חבורה של אנשים זרים, זה לא משהו שהוא פשוט, אבל מכיוון שהחלטתי שהשנה אני עושה כמה דברים שעדיין לא עשיתי, אני אנסה לעשות את זה הפעם.

אני רוצה לכתוב טור על אכזבות, אבל להבדיל מכל הטורים שלי, זה לא יהיה "עשרה דברים שאתם צריכים לדעת", הוא בטח לא יהיה משעשע, הוא יהיה פשוט, או יותר נכון, הוא פשוט יהיה.

אין לי מושג מה תחשבו על זה, אבל זה אחד הדברים היפים במילים שהן כנות. זה לא משנה מה אנשים אחרים חושבים עליהן. זה משנה איך אתה מרגיש איתן.

 

אז הי לך, רציתי להגיד לך שאיכזבת אותי. זה לא קל לי להגיד, כי זה תמיד נראה לי סוג של חולשה להודות שציפיתי. איכזבת אותי אז, כשהבטחת שאתה נוסע רק לחודשיים, כי אתה חייב לעזור למשפחה שלך ולא חזרת. איכזבת אותי כשהבטחת שתכתוב, אבל אחרי חמישה מכתבים, כל פעם כשהלכתי לתיבת הדואר ולא חיכה לי ממך שום מכתב, הבנתי שיותר לא תכתוב. איכזבת אותי, כי חשבתי שאיתך זה יהיה אחרת, אבל גיליתי שכל מה שראיתי בך, היה רק מה שקיוויתי שיש בך. אכזבת אותי, כי הלב הטוב שלך, שהינו נדיר ויפה, לא היה פתוח מספיק בשביל להבין שגם לי יש לב. איכזבת אותי, כי אתה חושב שאם אתה מכיר אדם זמן קצר, זה בסדר לפגוע בו, בעוד שאני מאמינה שזה לא משנה כמה זמן אתה מכיר את האדם שעומד מולך, הוא קיים פה הרבה זמן לפני שאתה הכרת אותו והוא מרגיש וכואב בדיוק כמוך. אכזבת אותי, כי המילים היפות שלך היו ריקות וכי המשכת להגיד אותן מבלי להבין שחלק מהכח שלהן, זה גם לשבור לב. אכזבת אותי, כי אחרי כל מה שעברנו ביחד, בפעם היחידה שבאמת הייתי צריכה אותך, פשוט לא היית. אכזבת אותי, כי לקחת את הדבר שאני הכי לא אוהבת בעצמי והטחת אותו בפני. אכזבת אותי, כי לא נשארת לישון. אכזבת אותי, כי נשאתי את עיני אליך ובשבריר שניה ניפצת לי את כל מה שחשבתי עליך. אכזבת אותי, כי דיברת ולא עשית. איכזבת אותי כי לא היית אמיץ מספיק לספק הסברים. איכזבת אותי, כי לא ראית שביקשתי מבלי שביקשתי. איכזבת אותי כי לא סיפקת מזור למצוקתי. איכזבת אותי, כי לא הבנת שהדבר היחיד שציפיתי ממך, זה להיות אדם שאני באמת גאה לומר שהוא בליבי.

 

והי לך. זה שעדיין לא פגשתי ואני כבר כל כך מצפה לפגוש. זה שתמיד יכתוב לי, זה שתמיד יחזור. זה שכל מה שאני מקווה שיהיה בו, פשוט יהיה שם. זה שהלב הטוב והנדיר שלו, יראה גם ובעיקר את הלב שלי. זה שיבין שכל בני האדם שווים ברגשותיהם ואין שום משמעות לזמן ההיכרות, כי אהבת לרעך כמוך, לא מותנה בזמן ובמקום. זה שיעמוד מאחורי המילים שלו. זה, שלא משנה מה עברנו ביחד, תמיד יהיה שם. זה שיראה אותי כמו שאני ועדיין יאהב אותי. בדיוק כמו שאני. זה, שבשבריר שניה יגרום לי להבין שכל מה שחשבתי עליו זה כאין וכאפס לעומת מי שהוא באמת. זה שיהיה אמיץ מספיק להסביר. זה שיראה אותי מבלי שאחשף, זה שיחבוש את פצעיי, זה שיבין שהדבר היחיד שאני מצפה ממנו, זה שהוא יהיה בן אדם שאני אהיה גאה לומר שהוא בחר בי.

אין לי בעיה להודות, שאני עדיין מצפה לך. אני ממש מקווה שלא אתאכזב.

 

נ.ב.

לא מחקתי ולא שיניתי כלום. נשבעת.

​

​

 

 

אגו

​

אז עוד מעט ראש השנה.

אני ממש אוהבת התחלות חדשות, בגלל זה אני גם יותר אוהבת זריחות משקיעות. יש משהו בהתחלה חדשה שמאפשר לך לעשות ריסטארט ולשים את כל מה שהיה במה שהיה ולהתרכז במה שעכשיו, או כמו שהלועזיים אומרים: Ley bygones be bygones.

יש גם משפט שממש עובד עם התחלות חדשות שהולך ככה: אי שפיות זה לעשות את אותו הדבר פעמיים, אבל לצפות לתוצאה שונה ואמר את זה הגאון מכולם, איינשטיין ועם גאונים לא מתווכחים.

אז ממש לפני שמגיעה השנה החדשה (וזה יוצא גם עם היומהולדת שלי, אז בכלל), ישבתי וחשבתי לי על כל הגברים שיצאתי איתם ובואו נאמר שהמשפט של איינשטיין מהדהד באוזניי louder than ever.

במשך כל חייו (שזה 80 שנים, זה די הרבה) בודהה ניסה להסביר שאגו זה חרא. הוא אמר את זה הרבה יותר יפה, אבל בשורה התחתונה הוא התכוון שזה חרא גדול.

אני טוענת שאגו זה השטן. אני חושבת שגם בקבלה אומרים את זה. לפני כמה זמן נכנסתי לשיחה עם בחור שהסביר לי שהשטן הרבה יותר גרוע מאגו. לא הסכמתי איתו, אבל הוא כל כך היה מרוצה מעצמו שפשוט הנהנתי ואמרתי לו שהוא צודק. למדתי שאת רוב האנשים לא מעניין אם אתה מסכים איתם או לא, העיקר שאתה מהנהן. ההיסטוריה אגב לגמרי מסכימה איתי. כל הזוועות הכי גדולות בעולם קראו בגלל אנשים עם אגו.

לאבא שלי יש בדיחה קבועה. הוא האיש הכי מצחיק בעולם, אבל לספר בדיחות הוא לא יודע ואחת הבדיחות הקבועות שלו זה שאם אני רוצה להתאבד אני צריכה לקפוץ מהאגו לאייקיו שלי. אגב, יש לי אייקיו מאוד גבוה ועל האגו אני עובדת ממש ממש חזק בשביל שיעלם.

אז נחזור למחשבות שלי. באחת מהמחשבות שלי פרטתי במוחי את כל הבחורים שיצאתי איתם. לדאבוני, עלי להודות שרובם ככולם היו עם אגו כל כך גבוה, שאם היינו בחדר סגור, הייתי חייבת לפתוח את החלונות בשביל שיהיה לו לאן לצאת. אגב, באופן מתמטי, ככל שהאגו שלהם היה יותר גבוה, ככה הביטחון העצמי שלהם היה יותר נמוך. עכשיו, אני בחורה שבשביל להיות איתי, אתה צריך ביטחון ממש גבוה ואגו ממש נמוך. אם יש מתנדבים אגב, אני פנויה. (ביקשתי מהעורכת שלי לשים את זה באותיות קידוש לבנה).

מכיוון שאני אדם מאוד נדיב, אז החלטתי לשתף אתכם במדגם מובחר של כמה מבעלי האגו הגדולים ביותר שהיה לי העונג המפוקפק לצאת איתם.

כהרגלי, אני כמובן לא משתמשת בשמות אמיתיים והפעם החלטתי להדביק להם כינוי. טייק אה לוק:

 

1. המקצוען - הוא סיפר לי שהוא עושה המון דברים מאוד אקסקלוסיביים אגב. בסוף הסתבר לי שמה שהוא עושה זה ממש לא סיפר שהוא עושה ואני לא מבינה דבר אחד: האם לא לימדו אותנו שכל עבודה מכבדת את בעליה?

2. המכור לסקס - בערך רבע שעה אל תוך שיחת הטלפון הראשונה שלנו, הוא סיפר לי שהוא היה מכור לסקס, כלומר, אני זיין על. אני לא יודעת אם החוק של הרכב הממש מגניב או האופנוע הממש גדול תקף גם על הסיפור הזה. לא ממש נשארתי בשביל לבדוק.

3. המקושר - הוא מכיר את כולם, כולם כמובן מכירים אותו, הוא היה חזק בניים דרופינג ואני כמובן עשיתי את עצמי שאני מאוד מתרשמת. הערה: גם אני יכולה לזרוק שמות, לדוגמא: ג'ורג' קלוני, ריי ליוטה, מייקל דאגלס (כל אלה שרציתי להתחתן איתם).

4. זה שיודע הכול - לא רק שהוא ידע הכול, הוא גם היה מאוד מופתע שאני יודעת משהו וכל פעם שהוא בחן אותי על איזשוהי פיסת אינפורמציה, הוא נתן לי מחמאות שעניתי תשובה נכונה. כמובן שממש בא לי להגיד עכשיו משפט שמתחיל בדברים שאני שכחתי… אבל הרי אני בלי אגו. הלו!

5. הבזבזן - יש לו כסף והוא גם היה מאוד מעוניין שאני אדע שיש לו כסף. הוא היה לוקח אותי למסעדות שאין לי בהן מה לאכול, הולך עם גאדג'טים שנשבעת שלא זיהיתי ומידי פעם היה ככה אומר לי שזו באמת פריבלגיה שיש לך כסף. אולי יום אחד גם לך יהיה. אולי באמת.

6. המתוחכם - או יותר נכון, זה שחושב שהוא מתוחכם. הוא כל כך היה בטוח שהוא סופיסטיקייטד, שהוא שכח אפילו להגיד את הדברים בשפה נכונה ורהוטה. עכשיו, אני לא בן יהודה, אבל אומרים שלושה זוגות, לא שלוש. סתם בשביל התחכום.

7. המאמין - הוא חבר של אלוהים, לדעתי אלוהים אפילו מתייעץ איתו ומה בכלל לי ולאמונה, אני קיבוצניקית. אם ניסיתי לשאול או למחות, הוא טען שאני אישה ולכן רצוי שאסתום את הפה ומיד.

8. השואל - יש לי את הזין הכי גדול? אני הכי טוב שלך? את בטוחה שגמרת? וכו וכו. לכאורה, מישהו שכזה יהיה נורא מתחשב, אבל זה רק לכאורה. ניתן לפצוח עכשיו בשיר.

9. הנהנתן - זה כאילו הקיאו עליו את כל סמלי הסטטוס בבת אחת: סיגרים, רכב יוקרה, רק בגדי מעצבים וכנראה עוד כמה דברים. אני לא זוכרת את הכול, מרוב שהיו דברים. הוא כמובן גם שוהה במלונות הכי טובים, באתרים הכי נחשבים ובכלל, הוא נורא מוצלח.

10. המחייך - זה בעצם לכמעט כל הגברים שהייתי איתם. כשהם בטוחים שגמרת, הם תמיד מחייכים, כי בכל זאת, הם עשו עבודה ממש יפה. זה מדהים אותי בכל פעם מחדש איך שני או-אה ואולי איזו זעקה קטנה מספיקים ומכיוון שאני בודהיסטית וממש מתחשבת, מי אני שאמחה להם את האגו בשתי מילים בלבד שהולכות ככה: לא גמרתי.

 

חשבתי לעצמי שאם אנשים היו מתנהלים ללא אגו הם היו הרבה יותר מאושרים והיו עושים אנשים אחרים הרבה יותר מאושרים.

אז לשנה החדשה אני רוצה לאחל לכולכם שנה בלי אגו, או לפחות עם פחות אגו, כי בואו נהייה ריאלים.

תנסו להבין שחיים בלי אגו לא עושה אתכם פראיירים, אלה עושה אתכם אנשים הרבה יותר טובים. לאחרים ובעיקר לעצמכם ותזכרו: מה שאולי נראה לאחרים כחולשה, הוא בעצם חוזק. פילוסופי, אבל נכון.

חוץ מזה, בלי אגו הכול היה הרבה יותר פשוט וברור ונהיר ונפלא, או כמו שבודהה בטח היה אומר אם הוא היה חי בימינו אנו: בחייאת, what the fuck is wrong with you?

שנה טובה ולא אגואיסטית כלל וכלל!

​

​

​

​

הו! הנרי!

​

כשהייתי נערה צעירה, מאוד אהבתי את הסיפורים של או הנרי. למי שלא מכיר את או הנרי סיפוריו מפורסמים בסיומם המפתיע, בהומור הבריא ובמקריות האירונית שבהם, אולם הם אינם מאבדים מקסמם גם כאשר ההפתעה כבר ידועה. למי שמכיר אותי, זה בטח לא ממש מפתיע למה התחברתי לסיפורים שלו.

יש לי חברה שכבר שנים מתחננת בפני שאני אחבר מצלמה לראש שלי ואצלם את כל מה שקורה לי, כי אחרת אף אחד לא יאמין לי. בעקבות המאורעות האחרונות, אני נוטה להסכים איתה. אם או הנרי היה חי עכשיו, אני לא בטוחה שאפילו הוא היה מצליח להגיע לסיפור הזה.

ומעשה שהיה כך היה:

לפני כחודש וחצי פנה אלי בחור בפייסבוק. בואו נקרא לו בן. לבן היו סיפורים לרוב על מעלליו המקצועיים והרוחניים. אני לא ממש אוהבת אנשים שמדברים על עצמם בתשבוחות לרוב, אבל זרמתי. לאחר כמה ימים בן התקשר אלי ושאל מה דעתי להיפגש באופן ספונטני על ספסל. הוא פשוט נורא עסוק וברוב טובו הועיל לפנות לי עשר דקות. זרמתי. כזאת אני, זורמת. עשר הדקות הפכו לשעה ורבע ובסופו של המפגש בן הודיע לי שהיה לו ממש כיף והוא חייב ללכת לעבוד (אני לא אגיד במה בשביל לא לחשוף את זהותו).

למחרת בן שלח לי סמס מה דעתי לשלוח לו תמונה מיוחדת. עשיתי את עצמי לא חכמה מידי וביקשתי ממנו להגדיר מה זאת תמונה מיוחדת. לאחר שהוא ניסה לרמוז לי, אבל אני התמדתי בטיפשותי, הוא הסביר לי שתמונה מיוחדת זו תמונה שאין בפייסבוק. אני כשמסבירים לי לאט, אני מבינה, אז צילמתי את פניי ושלחתי לו. בן היה מאוד מאוכזב מחוסר הבנתי שתמונה מיוחדת זו תמונה בלי בגדים.

בואו נריץ שבוע קדימה. ערב. ישבתי אצל חברה טובה שסיפרה לי שמישהו פנה אליה בפייסבוק וכשהיא אמרה לי את שמו, אמרתי לה שאני ממש לא ממליצה לה להיפגש עם בן ואם היא בבקשה יכולה להגיד לו שאני רוצה את התמונה המיוחדת שלי בחזרה. בן לא הבין את ההומור ובחר לשלוח לשתינו סמס שמאוד חבל שאנחנו לא רציניות ושהוא ממש, אבל ממש היה רציני.

לנו לא היה ממש חבל.

בואו נרוץ עוד קצת קדימה. שוב פנה אלי בחור בפייסבוק, בואו נקרא לו גיל. גיל ואני נפגשנו כמה פעמים והיה ממש כיף. באחד מהדייטים שלנו היינו צריכים לקחת מונית. בעודנו מגיעים למקום, בזמן שגיל שילם לנהג המונית (הוא ג'נטלמן, תמיד משלם), נהג המונית הסתובב בשביל לקחת את הכסף. ברוב תמימותי אמרתי לו שהוא מזכיר לי מישהו שיצאתי איתו לסוג של דייט, אבל שאני ממש מקווה שהוא לא דפוק כמוהו, ולפני שסיימתי את המשפט, נפל לי האסימון וכמעט הייתי בטוחה שנהג המונית הינו בן עם התמונה המיוחדת. יאמר לזכותי, שכבר לא משתמשים באסימונים, בגלל זה הוא נפל לי לאט. כשנהג המונית שאל אותי איך קראו לאותו בחור, מילמלתי שאני לא זוכרת ויצאת מהמונית במהירות הבזק והודעתי לגיל שנראה לי שזה בן.

למחרת גיל התקשר אלי והודיע לי שהוא אוחז בידיו את הקבלה מהמונית והקריא לי את שם הנהג. כן, כן, או הנרי מסתכל מלמעלה מרוצה, זהו אכן היה בן. שוב נפל לי האסימון למה בן עסוק בלילות.

רגע חכו, זה עוד לא הסתיים, או הנרי נמצא בפרטים הקטנים.

כשנפגשתי עם גיל אחרי הגילוי המשעשע, שפכתי בפניו למה אנשים מרגישים צורך לשקר והוא אמר לי שהוא ממש לא מבין. כמובן שחשבתי שהוא האדם הכי כנה בעולם.

בואו נרוץ עוד כמה ימים קדימה. גיל הודיע לי שבגלל שהוא אדם מאוד כנה, ישר, אמין ומתחשב ולמרות שמאוד כיף לו איתי, הוא לוקח מרחק, כי הוא לא רוצה לפגוע או לאכזב. במבט ראשון, הוא אכן נראה האדם הכי מתחשב בעולם. אבל אחרי מבט וחצי נשאלת השאלה: אם אתה מכיר את עצמך ויודע איך זה יגמר ואתה טוען שאתה אדם כ"כ מתחשב, למה בכלל התחלת משהו?

לאלה שהפסיקו לעקוב לפני שתי פסקאות (אני יודעת שזה סיפור מורכב), האירוניה בסיפור הזה הינה שגיל הוא בדיוק הבחור שבן היה. הוא אמנם לא ביקש ממני תמונה מיוחדת ואני כמעט בטוחה שהוא עובד בעבודה שהוא סיפר שהוא עובד בה, אבל הוא אותו בן בשינוי האדרת. לא הצלחתי למצוא חרוז.

מכיוון שבודהיסטית אני, אני תמיד בוחרת בדרך האופטימית שהינה מאוד פשוטה:

התבוננתי בסיפורים וחשבתי לעצמי שאם הייתי חיה לפני כשבעים שנה, או הנרי ואני בטוח היינו כותבים ספר ביחד או לפחות איזה טור בעיתון, כשלידו תמיד הייתה תמונה מיוחדת של שנינו. הו! זה היה יכול להיות נהדר!

​

​

​

​

הגברים של היום

​

כמה חברות שלי מבקשות ממני בזמן האחרון לכתוב על כמה הגברים הם דפוקים. אני חושדת שכשהן רואות שמפרסמים את מה שאני כותבת, הן מקשיבות לי יותר, או שהן פשוט רוצות לפרוק דרכי את התסתכול המצטבר שלהן מהגברים של היום.

אני לא בקטע של תסכול כל כך, כי כמו שהסברתי לסבתא שלי לפני כמה ימים, אם אין ציפיות, ככה אין אכזבות. היא הודיעה לי להפסיק לדבר בקלישאות, אני עניתי לה שזו עובדה ולא קלישאה, אבל סבתא שלי היא אישה ושומעת רק מה שהיא רוצה. גם בגיל גבורות (שזה 80 עגול).

בנוסף, אני אדם שאוהב לראות תועלת בדברים, אלא אם כן זה ללכת ולשכב על איזה חוף, לא משנה איזה חוף, למרות שכשחושבים על זה, יש בזה תועלת רבה וזה שסבבה לי. בקיצ, אני אדם של תועלת.

אז חשבתי לעצמי איזה שירות אוכל לתת לחברותיי המתוסכלות וגם לאלה שאולי יהיו עוד פעם רווקות ויצטרכו ללמוד שוב מחדש את שפת הדייטים המתוחכמת.

יש איזה ספר שלא קראתי, אבל שמעתי עליו הרבה שטוען שנשים הן מנוגה וגברים הם ממאדים. כלומר, אנחנו חיות על כוכב קר והם על כוכב חם, מה שנשמע לי סוג של שוביניסטי, אבל זה לא רלוונטי לדיון הספציפי של היום. אז אם זה נכון, זה אומר שאנחנו מדברים בשפות שונות. כשאני מגיעה לארץ זרה, שלא מדברים בה אנגלית, אני לא טורחת לקחת איתי מילון, כי יש לי דרך להסתדר (אני מעולה בתנועות ידיים), אבל רוב האנשים לא סומכים על הידיים שלהם כמוני ולכן מצטיידים לפחות במילים הבסיסיות.

לכן, כשירות פרובונו למין הנשי, להלן המילון המורחב של כוכב המאדים והתושבים שעליו. אגב, אם אתן מחפשות איזשוהי נחמה, תתנחמו בעובדה שעל הכוכב שלהם יש איזה 2000 מעלות, ככה שחם להם שם בטירוף. יכול להיות שבגלל זה המוח שלהם מבושל יתר על המידה.

המילון מסודר בצורה מאוד פשוטה: מה שהוא אומר ולמה הוא בעצם מתכוון. נא לשנן:

 

מחפש מישהי מיוחדת - רוצה סקס מיוחד

זורמת - נותנת

בעלת ביטחון עצמי - שתרגיש מספיק בטוחה לישון לבד

עולם עשיר משלה - כי לי יש עולם עשיר של ידידות

אוהבת את החיים - אוהבת למצוץ

נפש תאומה - שנרגיש קרובים גם אם אנחנו לא מתראים שבוע

לחייך כל בוקר - תלותי

נאה - כוסית על

ריחנית - כוס נקי (מיד אחרי מקלחת)

רגישה - רגישה לצרכים שלי

חייכנית - שתחייך אחרי שהשפרצתי עליה

ליברלית - אוהבת בתחת

אוהב לעשות חיים - בעיקר עם אחרות

אוהב לפנק - אוהב לזיין

אוהב לטייל - לא בנוי לקשר

איכותית - לא תלותית

שיהיה לנו קליק מהרגע הראשון - שנזדיין בערב הראשון

יודעת להעניק - אוהבת למצוץ/למעלה/דוגי

תשלחי לי תמונה מיוחדת - נא לשלוח לי תמונת עירום

נדבר - הצחקת אותי

היית פעם עם כושי? - יש לי קטן

אני צריך לקום מוקדם בבוקר - לא תשמעי ממני יותר

לוקח לי זמו להתאהב - אין סיכוי שאתאהב בך

את מפחדת מאינטימיות - באמא שלך, מה הבעיה להזדיין בערב הראשון?

אז רק נשיקה - אולי יהיה לי מזל ותאמיני לי

את בטח לא יודעת למצוץ - אני ממש מקווה שהפסיכולוגיה ההפוכה הזאת תעבוד עלייך ותרצי להוכיח לי את ההיפך

כיף לי איתך - אני לא אוהב אותך

אין לי חברים - אני לא מעוניין שהם יפגשו אותך

את עסיסית - תעשי דיאטה

מה את אוהבת במיטה? - יש מצב שאת מראה לי את זה הלילה?

מאמי/כפרה/מותק - תזכירי לי איך קוראים לך?

 

זה כמו שנאמר המושגים הבסיסיים שאתן צריכות. איתן אתן יכולות להסתדר, בלי לצאת, איך אומרים, עילגות.

תראו, אני אישית בעד כנות ותקשורת פתוחה ואמיתית ואני גם חושבת שזה בזבוז אנרגיה משווע לנסות להיות מתוחכמים. תהיו פשוטים באמא שלכם.

ואסיים בקריאה נרגשת לגברים בשפת נוגה טהורה: אם אתם רוצים לזיין, תגידו את זה וזהו. מה אתם יודעים, יש מצב שאשכרה נגיד כן.

​

​

​

​

בוטי קול

​

הייתי פעם אצל מדיום או מתקשרת או משהו כזה שאמרה לי שאם לנשמה שלי הייתה זכות בחירה, היא הייתה בוחרת להיות גבר. די התחברתי לזה, כי לא מעט פעמים אני מוצאת את עצמי חושבת כמו גבר. אני חושבת שבעגה המקצועית קוראים לזה אישה מסוג אלפא.

לפעמים אני חושבת לעצמי איך זה היה אם הייתי גבר ותמיד אני מגיעה למסקנה שהכול היה יותר קל חוץ מהאופציה לסקס.

אוהדי "סיינפלד" שכמוני בטח זוכרים את הפרק בו איליין נהיית טיפשה כתוצאה מחוסר בסקס ואילו ג'ורג' נהייה חכם כתוצאה מזה שסקס הוא לא אופציה וג'רי מסביר לאיליין שמכיוון שלנשים סקס הוא תמיד אופציה, ברגע שהוא לא אופציה, היא פשוט הפכה להיות טיפשה, כי זה כל מה שמעסיק אותה. זה נכון כמעט תמיד.

השבוע נוכחתי לגלות לדאבוני הרב שלכל כלל יש סטייה. אבא שלי לימד אותי את זה בהקשר לשיווק, אבל זה נכון בכל מצב.

לתומי חשבתי שמכיוון שאני אישה, חוסר סקס זה בכלל לא אופציה וברגע שאקיש באצבועותיי, או יותר נכון, אשתמש בהן לסמס, הבעיה שלי תיעלם כלא הייתה.

מעולם לא סמסתי למישהו אם הוא ער, או מה הוא עושה הערב, אבל כמו שאומרים בשייטת: כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים והחלטתי לצאת גבר גבר.

מהר מאוד הגעתי למסקנה שלהיות גבר זה ממש לא משהו. קודם כל הייתי צריכה לחשוב למי אני מסמסת. האם אני שמה את כל הביצים שלי בסל אחד, או מפזרת אותם בכמה בתקווה שמשהו יפגע. אחרי שהגעתי למסקנה שאני צריכה להשאיר את האופציות שלי פתוחות, ניסיתי לחשוב על ניסוח מתאים. ישר ולעניין נראה לי בוטה מידי, אך יחד עם זאת, אני צריכה להיות מאוד ברורה מהי המטרה, שמישהו לא יחשוב במקרה שאני מעוניינת ללכת לדרינק אן איזה ארוחת ערב. גם כאן החלטתי להשתמש בכמה ניסוחים, בתקווה שמשהו יתפוס.

עכשיו מגיע הקטע הקשה: לחכות לתשובה. כמובן שהיו לי העדפות למי שיענה, אבל במדבר כל קוץ הוא פרח, אז החלטתי לא להיות בררנית.

לתומי או לשחצנותי, תלוי איך מסתכלים על זה, הייתי בטוחה שאני אקבל תשובות לפני שאספיק להתיישב ולהתחרט וכאן קיבלתי שיעור מאוד חשוב במה זה להיות גבר. שוב, זה ממש לא משהו.

למזלי, אני גם בודהיסטית וגם מלאה בדמיון, אז ראשית, לא נתתי לאגו שלי להרים את הראש ושנית, הסברתי את עצם העיכוב בכמה סיבות: הלם, התרגשות, נסיעה לחו"ל וכו'.

לאחר כשעה ארוכה מאוד מאוד קיבלתי את התשובה הראשונה ממספר שתיים בהעדפות שלי. זו הייתה תשובה שנונה ומתחכמת וכפי שציינתי, הייתי בשלב שאני כ"כ טיפשה, שלא היה לי מושג מה לענות על זה, אז החלטתי ללכת על קטע ישיר ופשוט ושאלתי אם הוא מגיע או לא. הייתה לו מסיבה, אז הוא היה יכול להגיע או ממש מאוחר, או מחר. לא הייתי בקטע של סבלנות או לחכות, אז הודעתי לו שלא מתאים. עדיין הייתי בקטע שאנן שיגיעו אופציות הרבה יותר אטרקטיביות.

לאחר כרבע שעה קיבלתי תשובה שניה ממספר שלוש שלי. "מה קרה שנזכרת בי?" יענו, ריגשי. המצאתי איזה משהו שישמע אמין, אבל הוא לא קנה את זה, יענו, נהייה כוסית. ניסיתי לעשות דאמאג' קונטרול וסימסתי משהו מתחנף ומשעשע, אבל הוא גם כוסית וגם ריגשי, אז זה לא עזר. פה כבר התחלתי להיכנס ללחץ קל, אז בלעתי את הרוק ונתתי נסיון אחרון והזכרתי לו משהו ממש ממש טוב, אבל זה היה כבר מאוחר מידי. הוא כבר נעלב. איבדתי עניין באותו הרגע.

אחרי שלוש (!) שעות מספר אחד שלי החליט לענות. הוא היה מאוד מופתע לשמוע ממני. לקח לי שתי דקות לברר אם זה מופתע טוב וכשהבנתי שכן, החלטתי לגשת לעניין ולקרוא לילד בשמו. לקח לו 5 דקות כנראה לעכל את העניין ולספר לי שהוא יוצא עם מישהי כבר חודש ושהוא קבע איתה היום, אבל אפשר מחר.

קיללתי אותו בלב איזה עשר דקות, עד שנזכרתי שאני בודהיסטית ואסור לי לקלל, גם לא בלב.

אחרי שהבנתי ששום דבר לא יצא לי מאף אחד, ניסיתי לחשוב לעצמי על משהו אחר, אבל לא הצלחתי, כי עדיין הייתי טיפשה מאוד. הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו, זה למה דבר שאמור להיות כ"כ פשוט, הפך להיות כ"כ מורכב וציינתי לעצמי לכתוב משהו לכל הגברים וגם משהו לכל הנשים.

אז הנה מה שרציתי לכתוב: גברים, אני מורידה בפניכם את הכובע. אם זה מה שאתם צריכים לעבור כל פעם שעומד לכם, אני לא ממש מבינה איך עדיין עומד לכם ונשים יקרות, גלו חמלה, זה באמת לא פשוט להיות גבר כשעומד לך.

אגב, עלה לי רעיון גאוני איך לפתור את כל הבעיה, אז אם מישהו מכם בקטע של סטארט אפ, נא ליצור איתי קשר, יש מצב גם לעשות מיליונים וגם לזכות בפרס נובל לשלום. עד כדי כך.

​

​

​

​

אבסטרקטי משהו

​

אני רומניה. אני לא אוסיף גאה, כי מה יש לי להיות גאה בזה, זאת עובדה. האמת שאני חצי רומניה, חצי הונגריה. אם אתם בקטע של סטראוטיפים, זה אומר שאני עצבנית, גנבת ומהממת (אומרים שגם הרומניות וגם ההונגריות מהממות). אני אמורה גם לאהוב חריף. מכל ארבעת הסטראוטיפים שפירטתי לעיל, אני רק אחד מהם. תחליטו אתם איזה.

קשת הגברים שיצאתי איתם מורכבת מעדות רבות, אבל איכשהו אני תמיד מוצאת את עצמי עם גבר מזרחי, לא חשוב מאיזו עדה: מרקואי, תימני, עירקי, מצרי, פרסי, אלג'ירי ושות. אני חושבת שזה בגלל שאני אוהבת שחורים. זה גזעני להגיד את זה, למרות שאני אוהבת? אין לי מושג, הכול כ"כ רגיש היום.

נושא העדות תמיד היה חומר נפיץ. משום מה, ישראל של שנות ה-2000, עדיין תקועה אי שם בישראל של שנות ה-50.

לי זה לא ממש משנה אם הגבר שאני איתו מגיע מבית שבו אוכלים חילבה או רגל קרושה. מה שמשנה לי זה שהוא יצחיק אותי ושיהיה לו לב טוב. את העובדה שאני נמשכת לשחורים כבר ציינתי. אגב, זה כולל גם כושים, אבל הם שחורים מסוג אחר.

לפני כמה ימים, נפגשתי עם בחור, לא משנה מאיזו עדה ובמהלך שיחה שהייתה לנו, הודעתי לו שאני האדם הכי חכם שהוא מכיר. הוא ישר קפץ, לא ממש קפץ, כי הוא היה עייף, אבל קפץ לו הפיוז, כי הרי הוא מזרחי ושאל אם זה בגלל שהוא שחור. הסברתי לו שממש אין קשר, זה פשוט בגלל שאני נורא חכמה וקצת התבאסתי מעצם העובדה שהוא הסיט את העניין אל מי שהוא ולא התרכז בעובדה שהוא יושב עם מישהי ממש ממש חכמה. אגב, מבחינתי, הוא ממש לא מוגדר על פי זה שהוא שחור, הוא מוגדר על פי איזה אדם הוא, אבל זה כבר נושא אחר לגמרי.

נחזור לסטראוטיפים. אם חשבתם, שעלינו האשכנזים ובעיקר הנשים האשכנזיות אין סטראוטיפים, אז אתם טועים ובגדול ואני מעוניינת, אחת ולתמיד ליישר קו עם כל הגברים השחורים שיצאתי ועם כל אלה שעדיין אצא (כי כמו שאני מכירה את עצמי, הם בטוח יהיו שחורים), אז להלן רשימה חלקית, אבל סופר מחייבת:

 

1. כל האשכנזיות קרות. ממש, אבל ממש לא נכון. חלקנו חמות אש ולא, אנחנו לא מעוניינות להוכיח לכם את זה בלילה הראשון. הפסיכולוגיה ההפוכה הזאת ממש לא מתוחכמת.

2.האשכנזיות לא יודעות לבשל. טעות! אולי אנחנו לא מבשלות כמו אמא שלם, אבל גם אף מזרחית לא תצליח לעשות את זה. הרי אף אחת לא מבשלת כמו אמא שלכם. צאו מזה. זה לא יקרה.

3. לכל האשכנזיות יש משפחות קטנות. קודם כל, נא לא לשכוח שרוב המשפחות שלנו היו בשואה ושנית, זו שטות אחת גדולה. אנחנו פשוט עושים פחות רעש.

4. כל האשכנזיות חנונות. אני לא יכולה לדבר בשם כולן, אבל חנונה זה בערך הדבר האחרון שאפשר להגיד עלי, אלא אם כן אתם מדברים על חנונות מהאף. זה לא אשמתי, יש לי צינון כרוני.

5. אשכנזיות לא יודעות למצוץ. הצחקתם אותי עכשיו ורק בגלל שאתם חושבים את זה, לא תקבלו מציצה. אנחנו האשכנזיות לא צריכות להוכיח שום דבר לאף אחד.

6. אשכנזיות לא יודעות לאכול חריף. האם קול צחוקי נשמע למרחוק? בולשיט. אני אישית פשוט לא אוהבת חריף. אגב, גברים מזרחיים, רק שתדעו, שחריף משפיע על טעם הזרע שלכם ולא לטובה. לא הייתי מתגאה בזה כ"כ.

7.האשכנזיות לא יודעות לשמוח. זה שאנחנו לא עושות קולולולו והולכות לחאפלות, זה לא אומר שאנחנו לא יודעות לשמוח. אנדר סטייטמנט זו לא מילה גסה ואגב, לי אישית תמיד אומרים: "מה את שמחה כל הזמן?" ואני לבנה אחול ששלוק.

8. כל האשכנזיות קוראות ספרי שירה, בעיקר נתן אלתרמן. תשובה לא נכונה. אני בכלל לא אוהבת ספרי שירה, אני קוראת ספרים מטופשים לחלוטין. אולי זה בגלל שאני רוצה להיות שמחה כל הזמן.

9. כל האשכנזיות סנוביות. דבר מטומטם להגיד. אני ממש לא סנובית ויש יאמרו שאני אפילו "שכונה". אני מדברת עם כל אחד ותמיד תמיד מסתכלת בגובה העיניים. זה שישר קולטים שאני משהו משהו ומסתכלים עלי מלמטה, זו לא אשמתי. אני באמת משהו משהו.

10. האשכנזיות לא יודעות להיות נשים טובות. ובמילה נשים, אני מתכוונת לנשים נשואות. אם אישה טובה בשבילכם זו אחת שמבשלת כל היום, עושה כביסה וכשאתם מגיעים הביתה מכינה לכם אמבטיה לכפות הרגליים, אז אין לכם מושג מה זו אישה טובה. לא שיש רע בכל אלה, אבל תנו לי לתת לכם טיפ: אישה טובה זו אישה שתהיה אתכם בגובה העיניים. גם כשהיא יורדת למצוץ. וכן! בפעם האחרונה, אשכנזיות מוצצות!!!

 

והנה כמה סטראוטיפים על הגברים המזרחיים, שהם ממש, אבל ממש לא נכונים: לא לכל התימנים יש זין גדול, פגשתי כמה פרסים ממש נדיבים, יש עירקים ממש לא שעירים והאמת, שהמרוקאים באמת עצבניים, אבל אני רומניה, לעומתי הם שיא הרוגע.

ולבחור, לא משנה מאיזו עדה, שחשב שאמרתי שאני חכמה בגלל שהוא שחור, יש לי דבר אחד להגיד לך: לא ראיתי שאתה שחור, עד שציינת את זה. יש מצב שאני לא כזאת חכמה?

​

​

​

​

הפתעות

​

לפני כמה ימים, בזמן שהתקלחתי ראיתי פתאום ששכחתי את המסרק שלי מחוץ למקלחת. אני אוהבת להסתרק במקלחת ולכן צעקתי בקול לאיש שלי שיבוא רגע. כשהוא נכנס למקלחת התחלתי לומר "אתה יכול..." ולפני שהספקתי להגיד מה, הוא הביא לי את המסרק. "איך ידעת?" שאלתי מופתעת. "כי אני מכיר אותך צוצקה שלי." זה גרם לי לאהוב אותו אפילו יותר ואז התחלתי לחשוב על הפתעות.

אני נתקלת בהמון נשים שכשהן מפרטות את מה שהן מחפשות בבן זוגם המיועד, הן מציינות שהן מעוניינות ב"מישהו שיפתיע אותן". אני חייבת לציין שרוב הגברים שהייתי איתם גרמו לי דווקא להגיד הפוך. ההפתעות שהם תכננו לי היו כל כך מיותרות, שזה גרם לי לשווע לגבר שפשוט לא יפתיע אותי. יש משפט באנגלית שאומר: Be careful what you wish for אז כשאתן מבקשות מישהו שיפתיע אתכן, תמיד תיקחו בחשבון שיש לא מעט הפתעות, שאיך לומר את זה יפה, הן פשוט חרא.

אז הנה, בשביל כל אלה שמחפשות הפתעות בחיים, עשרה דברים שאולי יפתיעו אתכן למדי, אבל הרבה יותר טובים מהפתעות:

1. את יכולה לסמוך עליו. יש בנות, אני לא יודעת אם הן צעירות או סתם טיפשות שמתרגמות את זה לשעמום. זה לא אומר שגבר שאת יכולה לסמוך עליו לא יפתיע אותך, זה אומר שאת יכולה להירגע וזה לגמרי קול.

2. את יודעת בדיוק מה הוא הולך להגיד. אני דווקא אוהבת את זה, זה נראה לי משעשע ואתן יודעות מה מעניין? שכשקשר מתחיל, נשים תמיד אומרות בעיניים חולמניות "אנחנו משלימים את המשפטים אחד של השני". למה עם הזמן זה הופך לדבר לא טוב? Bits me.

3. הוא מכיר את החלומות שלך. גבר שמכיר את החלומות שלך ומקבל אותם, הוא גבר שגם יעזור לך להגשים אותם וזו תמיד הפתעה ממש נעימה.

4. הוא נמצא שם. וזה לא מפתיע אותך בכלל. תיזכרו בכל מערכות היחסים שלכן כמה הופתעתן שהבן זונה פשוט לא היה שם.

5. את מכירה כל דבר בו. אישית, אני חושבת שזה נפלא, לי זה גורם לאהוב את האיש שלי אפילו יותר ואתן יודעות מה? יש דברים שהוא לא מגלה לכן. שווה לחכות.

6. את מצפה שהוא יפתיע אותך. חלק מהכיף בהפתעה, זו הציפייה לה. אין הפתעה יותר מדהימה מגבר שאת באמת מכירה והקטע הוא, שאת פשוט לא מופתעת שהוא הפתיע אותך. זה מין הפוך על הפוך שכזה.

7. הוא סלע. אני זוכרת שבשנות הרווקות הארוכות שלי, תמיד נורא רציתי מישהו שאני אוכל להניח עליו את הראש. שאני לא אצטרך לדאוג ואוכל להיות שלווה שהכתף שלו זה הדבר הכי רחב ובטוח בעולם. אני אגב, עושה את זה כל לילה.

8. את מאמינה לו. דו איי ניד טו סיי מור?

9. הוא אי של שפיות. בעולם המטורף הזה עם האנשים העוד יותר מטורפים שאנחנו פוגשות, הגבר שלך הוא אי מוצק ובטוח של שפיות נהדרת וקסומה. אין איתו הפתעות, כי הוא פשוט מופלא.

10. ואחרי הכול, הוא כן מפתיע אותך. זה מה שיפה בגברים האלה, את חושבת שאת מכירה אותם ואז הם באים משום מקום ומפתיעים אותך ואז את מבינה שהפתעות, זה כמו שהיינו ילדים, הן אמורות להיות טובות ומרגשות ואוהבות ואת מופתעת. ולא פחות חשוב, את אשכרה מאושרת.

 

ולסיום, אני באמת רוצה לאחל לכולן מכל הלב שתהיו עם איש שהוא כל כך טוב שהוא יפתיע אתכן עם מסרק במקלחת.

​

​

​

​

מסרים כפולים

​

בזמן האחרון גברים שהיו איתי באיזשהו סוג של קשר שואלים אותי אם אני כותבת עליהם את הטורים שלי. מכיוון שהטורים שלי הם לא פיקשיין (אין לי מושג מה המילה בעברית), אז כנראה שהתשובה חיובית. הנה דוגמא למייל שקיבלתי:

"אני מקווה שאני לא באחת מהקטגוריות שכתבת בבלוג…כי לא ניסיתי לזיין. לא הצעתי אצלך בבית…שילמתי…נראה לי שאני אולד סקול לא???"

אז ככה: ראשית, מי ששואל על עצמו אם הוא משהו, כנראה לא חושב שהוא המשהו הזה. זה כמו שאני אשאל, אני חכמה לא? ברור שאני חכמה, אני לא צריכה שיגידו לי את זה. שנית, מי שמנסה להסביר את עצמו, כנראה עשה משהו לא בסדר. אין לי בעיה עם טעויות, יש לי בעיה עם אנשים שלא מודים שהם טועים. אגב, אותו אחד שהיו לו מלא הסברים ושאלות חסם אותי בפייסבוק. אני אמורה לשים עכשיו שלוש נקודות או משהו כזה?

כמו כן, קיבלתי הרבה טרוניות שגבר לא אמור לשלם, אז אני אבהיר עוד משהו: כן, גבר אמור לשלם עד הפגישה השלישית ולמי שיש בעיה עם זה, שלא יצא איתי. אני לא מביאה איתי את הארנק, רק שיהיה ברור.

בעוד שלושה ימים אני נוסעת לויפאסנה, כך שאני במצב רוח בודהיסטי שכזה ונזכרתי במשפט של בודהה שאומר שהדרך הרבה יותר חשובה מהמטרה. משום מה, רוב האנשים לא חושבים ככה ושוכחים ליהנות מהדרך עצמה. אני לא ממש מבינה את זה, למרות שאני ממש ממש חכמה, מה שמביא אותי לעוד מחשבה: עם כל החוכמה המתפרצת שלי, אני לא מצליחה להבין את כל הקטע הזה של מסרים כפולים.

ברשותכם אחזור כשלושים שנים אחורה. בקיבוץ לא היו לנו טלויזיה, מחשב, טלפון וכו' ולכן היינו צריכים להמציא לעצמנו משחקים שיעסיקו אותנו. אחד מהם היה "חם קר". זה משחק ממש פשוט: אם אתה מתרחק מהתשובה, אתה קר ואם אתה מתקרב אליה אתה ממש חם. אני מתארת לעצמי שגם לעירוניים היה משחק כזה, אבל אנחנו שיחקנו אותו ממש הרבה, עד שהגענו לגיל שהבנו שבנים ובנות יכולים לעשות ביחד עוד כמה דברים. היו שתי אופציות למשחק: האחת, לגלות איפה הסתרנו משהו והשניה לגלות מה אנחנו חושבים. בסוף תמיד קיבלנו תשובה.

עכשיו שלושים שנים קדימה. אחד הדברים שתמיד מדהימים אותי בעולם הדייטים ומערכות היחסים זה החם וקר הזה, או כמו שאנחנו קוראים לו בשפה בוגרת: המסרים הכפולים. אני רוצה, לא בעצם אני לא רוצה, כיף לי איתך, אבל בעצם לא כיף לי איתך, אני לא רק רוצה לזיין אותך, רגע בעצם כן וכיוצא בזה.

כשהיינו ילדים, היה בזה משהו חינני, בתור אנשים בוגרים, זה פשוט אינפנטילי וכשבודהה אמר ליהנות מהדרך, הוא בטח לא התכוון לזה.

מעולם לא הבנתי ולעולם לא אבין למה אי אפשר פשוט להגיד את הדברים כמו שהם, או כמו שבילי ג'ואל שר את זה הרבה יותר טוב ממה שאני אכתוב את זה: "כנות זו מילה כל כך בודדה, כולם כ"כ לא אמיתיים" שלוש נקודות.

אז לפני שאני נוסעת לעשרה ימים של שתיקה מופלאה בלי מסרים כפולים, אלא אם כן הם בראש שלי, להלן מילון מקוצר של מה שהוא אומר ולמה הוא באמת מתכוון:

 

1. אף פעם לא הרגשתי ככה: ברור שכן, אבל אולי את מספיק תמימה בשביל להאמין לזה.

2. אני לא בנוי לקשר: אני לא בנוי לקשר איתך, אבל מה עם איזה זיון על הדרך?

3. ערה?: אני באמת צריכה להסביר את זה?

4. אני צריך לקום ממש מוקדם בבוקר: אף אחד לא צריך לקום ממש מוקדם בבוקר, הנה 20 ש"ח למונית.

5. ממש כואב לי הגב: מה עם איזה בודי מסג' והפי אנדינג ככה על הדרך?

6. את ממש חמודה: את ממש, אבל ממש לא.

7. אני לא מספיק טוב בשבילך: את לא מספיק טובה בשבילי (זה המשפט היענו מתוחכם של זה לא את, זה אני)

8. אני לא מתאהב בקלות: את מה זה לא עושה לי את זה.

9. יצאתי עכשיו ממערכת יחסים ממש רצינית: זה היה לפני שנתיים, אני אומר את זה לכולן, אז מה דעתך על להתפשט וזהו?

10. אני ממש מחבב אותך: תעשו לעצמכן טובה ותחסכו לעצמכן כאב לב, איך שאתן שומעות את המשפט הזה, תקומו ותלכו.

 

אני אדם של פשטות. זה לא אומר שאני פשוטה, אבל אני מחפשת את הפשטות. בבודהיזם מלמדים להתבונן ברגע ולא להגיב אליו, אלא פשוט לקבל אותו כמו שהוא. מכיוון שבודהה חי לפני 2500 שנים, לא היה לו מושג כמה זה הולך להיות קשה.

אומרים שזה לא פשוט להיות פשוט, אני טוענת שזה בולשיט אחד גדול, פשוט ככה. זה כמו שברים במתמטיקה: כשמפשטים, התשובה ממש פשוטה. תרתי משמע.

​

​

​

​

מי יותר דפוק

​

אז אחרי החגים הגיע. האם זה אומר שהכול הולך להתחדש? ככה השיר אומר וזה שיר ממש יפה, אז אני הולכת על זה. בכלל רציתי לכתוב על משהו אחר, אבל אני עוד לא ממש יודעת מה לכתוב על זה וגם נראה לי שמשהו משעשע יותר יתאים לאחרי החגים וגם מפאת כבודו של אותו איש, החלטתי לבינתיים לשמור את הדברים לעצמי ואני רומניה, כבוד אצלנו זה חתיכת כבוד.

שנים אני כבר שומעת מחברות שלי כמה כל הגברים דפוקים. אני אגב לא מסכימה עם הקביעה הזאת. אני מכירה כמה גברים נהדרים ומופלאים, אך מכיוון שאותן חברות לא ממש מעוניינות לשמוע כמה כח יש למחשבה ושצריך להיות ממש חיוביים כל הזמן, אני פשוט מהנהנת, כי גם נראה לי שזה מה שהן רוצות לשמוע: הסכמה שבשתיקה או בהנהון. אם נגיד אני מצייצת איזה משהו רוחני, הן טוענות שהרוחניות שלי ממש לא לעניין כשזה מגיע לגברים, אז אני מהנהנת שוב. הנהון זה משהו שאנשים אוהבים, סתם בשביל שתדעו.

ולפתע בזמן האחרון אני פתאום מתחילה לשמוע מגברים כמה כל הנשים דפוקות. הופה! יש כאן בעיה. מחנה המין היפה אל מול מחנה המין החזק במחווה אנושית למלחמת העולמות גרסת 2012.

אז החלטתי לתת לכם לקבוע, כי באמת שקטונתי, אז להלן שני סיפורים משעשעים ביותר על דפיקותו של כל מחנה.

ידיד שלי יצא לשני דייטים. הבחורה נראתה נורמלית לחלוטין, אפילו נורמלית פלוס. בדייט השני, לאחר ששתתה כוס יין, היא הודיעה לו שיין ממש מחרמן אותה. הוא אמר לה שאין לו שום בעיה עם זה, אז היא הבהירה לו שהוא לא מבין, שהיא חרמנית כאן ועכשיו ויאללה מונית לבית שלה. ידיד שלי כמובן לא התנגד, כאילו דה ואיך שהם הגיעו לביתה, היא זרקה אותו על המיטה בעודה מעיפה לו את המשקפיים אי שם למעמקי מתחת המיטה. גם כאן ידידי היקר לא הביע התנגדות, אך בעודו מברך על מזלו ששפר עליו, הדייט החלומי שלו הפך לדייט בלהות, כשהיא שורטת, סוטרת או בקיצור, פשוט נותנת לו מכות. כמו כן, לפני סשן הסאדו, היא הודיעה לו שהיא מאוד צרה למטה, מה שהסתבר כנכון, עקב הראיות שנותרו על הסדין. לאחר שהגברת סיימה את האקט, היא ביקשה בקול מתפנק מידידי המוכה לחבק אותה. כמו גבר טוב, ידידי חיבק אותה עד שהיא נרדמה וכל עוד נפשו בו ברח על נפשו, לא לפני שהוא היה צריך לחפש את משקפיי הראיה שלו כחצי שעה. הוא אגב, מספר את זה ממש מצחיק, אבל הוא מספר כל דבר ממש מצחיק.

סיפור שני של המין השני. יש לי חברה שיוצאת למלא דייטים. אני ממש גאה בה על זה, כי הרווקים שבינינו יודעים עד כמה עולם הדייטים הינו מתיש ומאכזב. ומעשה שהיה כך היה:

היא חיכתה לו למטה. הוא הגיע ברכבו. הוא הציע שאולי הם יעלו אליה הביתה, כי בכל זאת, למה לא להיות גבר ולנסות לקצר תהליכים, היא כמובן סירבה. אז הם נסעו לאיזה מקום והבחור לא יוצא מהאוטו. חברה שלי תהתה במה מדובר והוא הודיע לה שעצרו אותו על שכרות ולכן הוא לא יכול לצאת מהאוטו ולשתות ובאותה נשימה שלף בירה שחורה (!) ושאל אותה אם היא רוצה להצטרף אליו לשתייה לילית במכונית. יצא חרוז. חברה שלי הסתכלה עליו במבט של: אר יו פאקינג קידינג מי? וניסתה לשכנע אותו לצאת מהרכב. עכשיו תדמיינו לעצמכם את הסצנה. כן, גם לי היה קשה.

לאחר שהוא לא הסכים לצאת והיא לא הסכימה להיכנס, הבחור כנראה חשב שהדייט הולך ממש טוב ושהוא ממש מרשים אותה, אז הוא הציע לה שוב שאולי ילכו הביתה, כי בכל זאת, הוא לגמרי הרוויח את הזיון.

אז מי יותר דפוק? אם הייתי צריכה לשלוף מהשרוול, ישר הייתי אומרת גברים, גם מתוך נאמנות למין שלי וגם מכיוון שעברתי דברים כל כך הזויים עם גברים שחברים שלי טוענים שאני חייבת להסתובב עם מלצמה על המצח, כי אף אחד פשוט לא יאמין לי. אבל זו אני וחברים שלי מכירים אותי, כך שהם יודעים שככל שהסיפור שלי ישמע הזוי, הוא חייב להיות נכון. אולי זה גם בגלל שאני לא משקרת. לא רק כבוד יש לנו הרומנים, אלא גם מילה.

אין לי מושג למה ומתי רובנו הפכנו לדפוקים. אני יכולה להגיד לכם שכשמישהו אומר לי שהוא דפוק, זה בין הדברים הכי דפוקים שאפשר להגיד. כולנו נדפקנו, זה לא אומר שאנחנו דפוקים וזה גם מה זה לא אטרקטיבי להגיד את זה. פעם, כשהייתי צעירה ודפוקה, משפט כזה ישר עשה לי את זה. היום, אין לי שום עניין לדפוק את עצמי בשום צורה שהיא. אני כן חושבת שאנחנו משועממים מידי, רגישים מידי, מנתחים מידי ופשוט שכחנו מה זה גוד אולד כיף. אנחנו כל הזמן מחפשים ריגושים וחושבים שאקסטרימי זה מה זה אקסטרימי, בעוד שאני חושבת שאקסטרימי זו שיחה טובה, צחוק מופלא וסקס ממש נהדר. אין לי מושג למה מי שמוצא את זה לא נשאר. אבל אף פעם לא הצלחתי להתחבר לאנשים דפוקים.

אגב, רק בשביל להבהיר, למקרה שזה לא הובן. בקרב הזה אין מנצחים. רק דפוקים ובחייאת אמא שלכם, !Grow the fuck up

​

​

​

​

זכות האישה

​

אז התחלתי לצאת עם מישהו. כן, גם זה קורה לפעמים. אני לוקחת את זה ממש לאט, עקב נסיון טרי ולא ממש מוצלח, אבל בינתיים הוא ממש בסדר. בעצם, הרבה יותר מבסדר. הסיבה היחידה שאני כותבת על זה היא עקב ויכוח שניהלנו לפני כמה ימים. טוב, לא ממש ויכוח, כי מי מתווכח בהתחלה, הרי ההתחלה זה הכול פאן אין דה סאן, אז בואו נקרא לזה דיון. זה היה אחרי ארוחת ערב (הוא שילם) וממש אחרי שהוא שאל את רשותי אם הוא יכול לתקוע גרעפס. אמרתי לו שברור, זה ממש לא מזיז לי ואז שאלתי אותו מה היה קורה אם זה היה הפוך. הוא קצת צקצק בלשונו ואחרי כעשר שניות הוא הודיע לי שאין לו שום בעיה עם זה. כמובן שהרמתי גבה, אבל אני אוהבת לתת לאנשים ליהנות מהספק, אז הנחתי לזה. שיחשוב בינתיים שאני לא תוקעת גרעפסים. נראה לי שדי הוקל לו שלא פיתחתי את הנושא והאמת שהעדפתי פשוט להיכנס למיטה מאשר להתדיין על משהו שלבטח לא נצליח להסכים בו.

אז גם זה וגם העובדה שאנחנו נמצאים בעיצומה של מערכת בחירות גרמה לי לחשוב על זכויות האישה. לא ממש בקטע של משכורת, פנסיה וכל הדברים החשובים האלה, כי אני לא האדם הכי פוליטי בעולם, אלא יותר בקטע של זכויות האישה במערכת יחסים. למה לגברים מותר לעשות כל מיני דברים ולנו אסור? שלא תבינו אותי לא נכון, אני הכי אולד סקול בעולם ואין לי שום בעיה להתקיים על משכורת ממש, אבל ממש גבוהה של בן זוגי, אבל יש דברים שגם לי בא לעשות. תוסיפו לעניין את העובדה שאני נקבה מסוג אלפא, מה שאומר שאני אוהבת דברים של גברים כגון: כדורגל, סרטי פעולה, כל מה שאקסטרים ולשחק פוקר. אגב, בפעם היחידה שהרשו לי להצטרף למשחק פוקר, ניצחתי את כולם ומאז משום מה לא הזמינו אותי יותר. נו, פעם בשנה ביקור בוגאס בכל זאת goes a long way.

אז לכבוד הבחירות הבאות עלינו לטובה ולכבוד העובדה שאני אישה ואולי גם למען שלום בית עתידי, החלטתי לכתוב עשר זכויות ממש ממש חשובות שלנו הנשים, למען אתם הגברים תשכילו, כי בינינו, אין דבר כזה יותר מידי כסף או יותר מידי שכל. הנה זה בא:

 

1. לדעת. התחלתי בזה, כי זו הזכות הכי בסיסית שיש. נשים אוהבות לדעת איפה הן עומדות, גם אם זה אומר שהן עומדות ממש בצד. פשוט תדווחו ואל תתנו לנו לנחש, להתכחש, לתהות וכל מילה אחרת שקשורה לנושא. זה נורא פשוט לדבר, אז פשוט תדברו. כמו שאתם לא אוהבים לא לדעת, ככה גם אנחנו. מי אמר שאנחנו לא דומים?

2. לעשות גרעפס/להפליץ/להזיע/לחטט באף. כן, אני יודעת שנשים לא עושות את כל הדברים האלה, אבל זהו, שכן. אנחנו אמנם עושות את זה בסתר, כי כאילו אסור לנו, אבל אנחנו לגמרי עושות את זה, כי מה לעשות, גוף האדם לא מבדיל בין גבר לאישה בקטעים האלה. תנסו אתם להחזיק גזים במשך שעות ונראה מה אתם חושבים על זה אחרי זה.

3. להיות עצמאיות. פעם היה לי פנצ'ר וביקשתי מבן דוד שלי שיבוא להחליף לי ובמקביל גם ביקשתי ממנו שיראה לי איך עושים את זה, בשביל שאוכל לעשות את זה לבד בעתיד. הוא הודיע לי שהוא לא מראה לי, כי כדאי שאתחיל להבין שגברים אוהבים שאישה היא חסרת אונים ואם הוא ילמד אותי את זה, אז מה עוד נשאר לי לבקש. אז גברים יקרים, עצם העובדה שאנחנו עצמאיות, לא אומרת שלכם לא נותר מה לעשות. עדיין נשארו מכשירי חשמל, שאין לנו מושג איך הם פועלים, לסחוב מזוודות ולנגב לנו את הדמעות. זה לגמרי המון, אז תהיו רגועים.

4. להיראות איך שבא לנו. ראשית, הרשו לי להעיד משהו על עצמי וזה שאני מאמינה שאישה תמיד צריכה להיות מוכנה. אני תמיד אהיה מטופחת למשעי, אך בשם כמעט כל בנות מיני, אני מעוניינת להכריז שלפעמים פשוט אין לנו כח, אין לנו זמן או שזה סתם על הזין שאין לנו. זה לא אומר שאנחנו מוזנחות, זה אומר שאנחנו אנושיות ואגב, אם אתם חושבים שלנו לא נכנסות שערות לפה בזמן מין אוראלי, אתם טועים ובגדול, אז נאה דורש, נאה מקיים. קאפיש?

5. להרוויח יותר. למה גברים מרגישים שזה מסרס אותם, לעולם לא אבין. במקום לשמוח שיש יותר כסף, אתם עסוקים במה זה עושה לאגו שלכם ובאופן מתמטי, ככל שנרוויח יותר, ככה האגו שלכם יפגע יותר. אז מזמן התייאשנו מהעובדה שאתם כל היום מתעסקים בגודל הזין שלכם, אין לנו כח שתתעסקו גם בגודל הארנק שלכם. אגב, באופן אישי, זה נחמד כששניהם גדולים, אבל זו אני.

6. לתת הוראות בזמן נהיגה. סיפור אישי קצר: לפני שנים העזתי להגיד לחבר שלי בזמן נהיגה אם הוא בטוח שזו הדרך. בואו נאמר שזו לא הייתה הדרך הנכונה לבחור ומאז העדפתי שנסתובב במשך שעות מאשר אחרי זה לבנות את האגו שלו שוב במשך שעות. נכון, הייתם בצבא ויש לכם חוש ניווט משהו משהו, אבל רחמא לצילן, גם לנו יש משהו בקופסא ןלמה לעזאזל אתם מתעקשים לא להשתמש בג'י פי אס? איזושהי חרדה מכל מה שקשור לג'י במקרה?

7. לפלרטט. היה לי פעם בן זוג שכל פעם כשדיברתי עם גבר אחר, הוא כבר ראה אותנו במיטה. הסברתי לו שבאופן מפתיע לא כל הגברים רוצים להיות איתי, אבל הוא הודיע לי שאין לי מושג על מה אני מדברת. אז כמו שלכם יש אגו, גם לנו יש אותו וגם אנחנו אוהבות לדעת שעדיין יש לנו את זה. זה לגמרי לא מזיק ולגמרי מועיל לביטחון שלנו ותחשבו על זה ככה: מישהו אחר מחמם אותנו ואתם מרוויחים. מה בדיוק רע בזה?

8. להגיד לא. זה שלפעמים לא בא לנו, לא אומר שאנחנו תחמניות ומניפולטיביות, פשוט לא בא לנו. גם לכם לפעמים לא בא לאסוף את הגרביים או להוריד את הקרש של האסלה, זה לא אומר שאתם עושים דווקא. אז תרגיעו, כי במילא יהיה לנו מצפון ונפצה אתכם. חצי מלא מישהו?

9. להיות עם יותר פרטנרים. תמיד, אבל תמיד, תעלה בשלב המסויים השאלה עם כמה גברים היית. יש חוק שנקרא חוק השלוש שאומר שאת התשובה של הגבר יש לחלק בשלוש ואת התשובה של האישה יש להכפיל בשלוש. אני ממש ממש מנסה להימנע מלדבר על זה, לפחות עד שהגבר שלי אומר לי שהוא אוהב אותי ואז הוא פשוט יצטרך לקבל את התשובה. אני לא אכנס לויכוח עתיק היומין שאישה היא זונה והגבר הוא דון ז'ואן, כי זה כ"כ פרמיטיבי ושוביניסטי שאפילו אה-פוליטית כמוני נהיית ישר שר, אם לא ראש ממשלה ומגנה בחירוף נפש על הזכות שלנו ליהנות. we want to have fun, what can I say.

10. להיות אישה. יש איזושהי תפילה שבין השאר אומרת "ברוך שלא עשה אותי אישה". היה לי חבר חוזר בתשובה ויום אחד שאלתי אותו מה זו השטות הזו. הוא הסביר לי שזה בגלל שהרבה יותר קשה להיות אישה, כי אנחנו צריכות לנהל את משק הבית, ללדת, לטפל בילדים וכאלה. אני מעוניינת בזאת למחות! יש לי הרבה שיחות עם אלוהים ואני לגמרי מודה לו שעשה אותי אישה, כי זה אומר שאני יכולה לא לדעת לעשות המון דברים ולהודות בזה, שאני לא צריכה לסחוב או לתקן שום דבר. אני לא צריכה להרוויח יותר, אני לא צריכה להתחיל עם אף אחד, אין לי חרדת פין, אני יכולה לבכות וזה יראה סקסי, אני לא צריכה לנסות להבין מישהו בלי להבין מילה ממה שהוא אומר לי ואני יכולה להשתמש בכל מה שאלוהים וההורים שלי נתנו לי בשביל להשיג בערך כל מה שאני רוצה. להיות אישה זה נפלא!

 

ותנו לי לסיים במשפט ממש ממש טוב. אבא שלי אמר לי פעם שאם מישהו אמר את זה לפני יותר טוב, אין לי מה להתאמץ ולנסות למצוא ולהגיד משהו יותר חכם ואני חייבת לציין שכל עצה שאבי נתן לי התגלתה כנכונה ומעולה ואני גם בודהיסטית ידועה, כך שאגו זה ממני והלאה ולכן אשמע בקולו ובקול בודהה גם הפעם ואסיים בזה:

​

​

​

​

תבניות

 

לפני שבועיים מישהו, לא חשוב איך קוראים לו, אמר לי שאני חיה בתבניות ושגם חינכו אותי לחיות בתבניות. מי שמכיר אותי ואת מי שחינך אותי לבטח מסתכל על ההצהרה הזאת ומתפוצץ מצחוק ואחרי שהוא מסיים לצחוק, אומר לעצמו: וואט דה פאק אר יו טוקינג אבאוט?

אני לא ממש צחקתי כששמעתי את זה, כי כשמטיחים בך דברים, זה לא מצחיק בהתחלה. זה אולי מצחיק אחרי זה ואני גם לא אוהבת שצועקים עלי, כאילו, למה ככה להרים את הקול?

הוא אמר לי עוד כמה דברים, אבל הם לא רלוונטים למה שאני רוצה לכתוב ולמען האמת, גם לא ממש רלוונטים אלי.

הנה גילוי נאות וקטן: בתור ילדה לא סבלתי את השם שלי. לא רציתי שם מיוחד ודאז השם שלי נחשב מאוד מיוחד. רציתי שם רגיל, כשהשלישיה בפסגה הייתה: מירב, מיכל וטלי.

כשהתבגרתי הבנתי שפשוט לא היה יכול להתקיים מצב שאקבל שם רגיל והחלטתי לקבל ולאהוב את השוני שלי, אם זה בשם ואם זה בדברים אחרים.

הנה עוד גילוי: כשחייתי בניו יורק המופלאה, פגשתי גבר שאמר לי שאם נגיד יש 10 תבניות בעולם שאפשר להתאים אליהן אנשים, כשאני נולדתי, אלוהים היה צריך לצקת תבנית מיוחדת בשבילי, כי פשוט לא התאמתי לו לאף תבנית. זה נאמר באנגלית, אז זה בכלל נשמע מתוחכם ובדיעבד הבנתי שזו הייתה דרכו האלגנטית להגיד לי שעם כל הכבוד לתבנית המיוחדת שלי, הוא מעוניין בתבנית מוכרת. אבל הוא אמר את זה ממש יפה.

רק בשביל שמי שלא מכיר אותי יבין, הנה תקציר עובדתי על מאיפה אני באה: אמא של סבתא רבא שלי הייתה מהחצר של רבי מלובביץ' ובעקבות שערוריית מין, משפחתי סולקה בבושת פנים מהחצר. סבא שלי היה נוצרי ואבא שלי יתום שאימצו אותו, כך שנקודת הפתיחה שלי הינה לא תבניתית בעליל, אז בחייאת, כאילו שבכלל יש לי ברירה.

לפני חודש מילצרתי לקוח ששאל אותי אם יש אצלנו עיתון הארץ. אמרתי לו שלא, כי הארץ הוא לא מיינסטרים ויש לנו רק ידיעות, כי זה פונה לקהל יותר רחב. ואז נכנסנו לשיחונת שכזאת ואמרתי לו שאני באופן אקסקלוסיבי קוראת רק פנאי פלוס. הוא הסתכל עלי במין מבט כזה שהבנתי שמיד נכנסתי לו לתבנית של מלצרית קצת טיפשה שקוראת פנאי פלוס. אבל אני רגילה שהרושם הראשוני עלי מוטעה לחלוטין, אז המשכתי וסיפרתי לו שיצאתי פעם עם מישהו שתמיד ציין שהוא קורא את עיתון הארץ והיה מזועזע מבחירתי בחומר הכתוב הרדוד, אבל המשכתי והסברתי לאותו לקוח שרק מישהי ממש ממש חכמה כמוני, שיודעת בדיוק כמה היא חכמה, יכולה להרשות לעצמה להודות בחופשיות שהיא אוהבת לקרוא משהו ממש רדוד. במחי מילה התנפצה לה התבנית שהוא הכניס אותי אליה והוא הודיע לי שזו בין התשובות הכי יפות וחכמות שהוא אי פעם שמע וגם נתן לי היי פייב מרוב שהוא היה מרוצה ממני.

בימים האחרונים בעקבות כל מיני דברים שעברתי עם עצמי, מחשבות, תהיות וכיוצא בזה, ניסיתי להבין סוג של פרודקס: רובנו מנסים כל החיים להוכיח שאנחנו לא חיים בתבניות ואנחנו מיוחדים ושונים, אך בסופו של דבר, אנחנו לא רק זקוקים לתבנית, אלא גם זקוקים שהאנשים שאנחנו בוחרים להיות איתם בקשר, יתאימו לנו לתבנית מוכרת. ברגע שעומד מולנו מישהו שאין לנו מושג איך להגדיר אותו, אנחנו לא ממש יודעים איך להגיב לעניין. התניות וכאלה.

ואז העמקתי בתהיותיי, כי אני אדם מאוד עמוק, שזה מתעצם כשזה מגיע ליחסים רומנטיים.

כשהלב לוקח פיקוד, כמעט במקביל גם הפחד והחרדות נכנסים, מכיוון שהסיכון נעשה יותר גבוה. אני חושבת שבתאוריה רובנו מעוניינים בחיים לא שגרתיים, מלאים בהרפתקאות וחוויות והפתעות, טובות כמובן, אבל כשעומד מולנו מישהו שמסוגל לספק לנו את החיים האלו, אנחנו לא יודעים איך להגיב אליו וסוג של מקבלים רגליים קרות ובסופו של דבר בוחרים בתבנית שאנחנו מכירים.

יותר מזה, בגיל מסויים, עקב הנסיון, אנחנו יודעים מה אנחנו מחפשים. מה אנחנו חושבים שטוב לנו ונעים לנו. אנחנו יוצרים איזושהי תבנית ומקווים שמישהו יתאים לתבנית הזאת. יש בתבנית הזאת רשימת דרישות שחייבות להתקיים. עכשיו, בואו נאמר שמגיע מישהו שסוג של נכנס לתבנית, אבל לא בדיוק. מה אנחנו עושים? אנחנו מנסים להתאים אותו לתבנית. בתחילה זה בראש שלנו ואחרי זה גם בפועל. זה מתחיל ב: 'אם רק הוא היה גם ככה, או פחות ככה, זה היה מושלם, וממשיך ב: "למה אתה לא יותר ככה ופחות ככה?" במקום פשוט להתבונן באמת באמת במי שעומד מולנו ולהבין שאין שום צורך שהוא או היא יכנסו לאיזושהי תבנית ספציפית שעיצבנו במוחנו או בליבנו, אלא שפשוט הוא יהיה כמו שהוא. בלי התניות ובלי תנאים.

כמובן שיש לגמרי דיל ברייקרס. אצלי זה למשל מישהו שמעדיף את חברים על סיינפלד וכל גיבור על על פני סופרמן. למען האמת, פשוט למדתי לא לשאול את זה, כי לפעמים עדיף לא לדעת. זה קצת כמו פוליטיקה: למה להיכנס לויכוח חסר סיכוי?

אבל פור ארגיומנט סייק, בואו נאמר שאין דיל ברייקרס ולמראית עין הכול הפי הפי ג'וי ג'וי. למה, פור גוד סייק, מתעורר אצלנו הצורך לקמט, לדחוף ואיכשהו להתאים את אותו אדם לאותה תבנית מוכנה? למה לא פשוט לזרום עם החוויה ולראות לאן היא תביא אותנו? נכון, יכול להיות שהיא תביא אותנו למחוזות כואבים, אבל גם יכול להיות שהיא תביא אותנו למחוזות ענוגים. או דה פאק נואז?

אולי אני אומרת את זה כי תבניות זה ממני והלאה ואולי אני אומרת את זה כי מבחינתי החדש לא פחות מופלא מהמוכר ואולי אני אומרת את זה, כי אני ממש ממש חכמה, למרות שאני קוראת את פנאי פלוס. יש מצב שכל התשובות נכונות.

אז לכל מי שמנסה להכניס אותי לתבנית, שלום. קוראים לי עופרי (תודו שזה שם מיוחד). אין לי מושג לאיזו תבנית אני נכנסת ואני גם לא מעוניינת לדעת. אל תנסו להכניס אותי לתבנית, כי זה לא יקרה. לא בגלל שאני מרדנית וסוררת, אלא בגלל שבשביל מה? הרבה יותר מעניין איתי ככה.

אגב, משהו קטן לסיום. ממש לא מזמן חל יום הולדתי ואני מעוניינת לשבור סוג של תבנית שהייתי בה, כי שנה חדשה, תובנות חדשות וכאלה: תמיד שואלים אותי מה אני רוצה מתנה ותמיד אני אומרת שכלום ומה אני צריכה (בכל זאת שורשים פולניים), אבל הפעם, אני יוצאת מהתבנית ואומרת: לכו על זה! מאוד קל לקנות לי מתנות, אני אוהבת את סופרמן ויהלומים, לאו דווקא בסדר הזה, אבל תקנו לי מה שבא לכם, כי פאק על כל התבניות!

​

​

​

​

שנה טובה

 

יש לי שאלה קבועה שאני שואלת אנשים, טוב, בעיקר גברים: מה אתה מעדיף, זריחה או שקיעה? 98 אחוז מעדיפים שקיעה. אני מתארת לעצמי שיש לזה כמה סיבות: אחת, אנשים נורמלים ערים בשעת השקיעה ולא בשעת הזריחה. שתיים, היא נחשבת יותר רומנטית. שלוש, היא יותר בנאלית.

אני, אני מעדיפה זריחה, לא כי היא יותר יפה, שתיהן יפות עד מאוד, פשוט כי היא מסמלת לי התחלה ואני אדם של התחלות. סופים אף פעם לא עשו לי את זה.

ישנו משפט אלמותי של ג'ורג' אליוט שהולך כך: "לעולם לא מאוחר מידי להפוך לאדם שרצית להיות". תנו לי רגע שניה להתרגש מהמשפט הזה. הוא תמיד מרגש אותי מחדש.

ראש השנה הוא תמיד זמן של חשבון נפש. אני נדפקתי עוד יותר, כי זה יוצא עם יום ההולדת שלי, כך שזה חשבון נפש בריבוע.

זה לא שאני נגד חשבונות נפש, אבל מכיוון שאני בודהיסטית מתהווה ויהודיה מאמינה, אני מנסה להימנע מחשבונות נפש ואני יותר נוטה ל: סבבה, היה, קרה, יופי או לא יופי, מה הלאה?

 

לא תמיד הייתי כך כמובן, זו פשוט אחת הפרבילגיות של הגיל, שאתה מבין שכמה שתטחן מים, לא יצא מהם זהב, אז אתה פשוט לומד להביט בחייך ואוסיף ואומר שאני ממש משתדלת להביט בהם בחיוך. זה קורה 99 אחוז מהפעמים.

אך עדיין, בת אנוש אני ולכן אני כן מריצה את השנה האחרונה בראשי ובליבי ומנסה ללמוד מנסיונות שלא צלחו. אני לא מאמינה בטעויות, אלא רק בנסיונות שאיך לומר, לא היו להיט. אדם הינו סך חוויותיו, נסיונותיו, הרפתקאותיו, פגישותיו והחלטותיו (נשברו לי השיניים עכשיו רק מלנסות ולהגיד את זה) ואני לגמרי בעד לנסות וכמה שיותר.

 

אז הנה 10 דברים ממש חשובים שלמדתי/עשיתי/ניסיתי השנה:

1. למדתי שאם אני לא אזיז את התחת, שום דבר לא יקרה. זה אולי נשמע בנאלי, אבל זה בכלל לא. הרבה מאיתנו סומכים על מזל, גורל או לחילופין שמישהו יעשה את העבודה בשבילנו. אז זהו, זה לא קורה.

2. למדתי לעשות דברים בשביל עצמי ולא להתייחס למה שאנשים אחרים חושבים. האמת שאת זה אני עושה מזמן, אבל אני לומדת את זה מחדש כל שנה.

3. למדתי להקשיב ולא רק לשמוע. לעיתים אנחנו נוטים לשמוע מה אנשים אומרים לנו, אבל לא באמת להפנים את זה. הרבה כאבי לב מגיעים בעקבות.

4. אפרופו להקשיב, למדתי גם רק לשמוע. לפעמים אנשים אומרים דברים, אבל לא באמת מתכוונים לזה. אין לי מושג למה הם עושים את זה, אבל הם עושים.

5. למדתי שאני ברת מזל ושקיבלתי את המשפחה והחברים הכי טובה וטובים בעולם. גם את זה תמיד ידעתי, אבל את זה אני לומדת בכיף כל יום.

6. למדתי להקשיב ללב שלי יותר. הוא מדבר כל הזמן ולפעמים אני עושה את עצמי כאילו אני לא שומעת. אבל הוא עקשן ועלי לציין שגם סוג של פיקח.

7. למדתי עוד יותר לא להתנהל מהאגו. אני עובדת על זה כבר שנים וזה פשוט דבר נהדר. אני ממליצה בחום לכל אחד ואחת מכם. אגו זה דבר מיותר לחלוטין.

8. למדתי שאנשים אוהבים לסגור דלתות. אין לי מושג מה זה הקטע הזה, אני תמיד משאירה דלת פתוחה, כי אף פעם לא יודעים מי יכנס. יכול להיות שזה בגלל שהם מתנהלים מאגו. גם את זה אני ממליצה לעשות בחום. נכנס מלא אוויר לנשימה ככה.

9. התחלתי ללמוד לנגן גיטרה. כבר חמש שנים אני מתכננת לעשות את זה וסוף כל סוף יישמתי. אני עדיין מתכננת להתחיל ללמוד גלישת גלים.

10. למדתי שאני ממש גאה בדרך שלי. לעיתים היא לא מובנית לאנשים, לעיתים היא קשה בטירוף, אבל היא תמיד מסעירה, מרגשת, מעניינת, מפתיעה והכי חשוב, היא שלי.

 

וואו. ממש למדתי הרבה, אבל תמיד הייתי תלמידה מצטיינת. פחות מ-90 זה סוג של נכשל. אז הנה עוד כמה דברים, בונוס ככה עלי, שהחלטתי שאני רוצה לעשות השנה בנוסף לגלישת גלים:

לאהוב אדם אחד באמת.

לתת לאדם אחד לאהוב אותי באמת (זה אומר שהוא צריך להכיר אותי באמת, עובדת על זה, מבטיחה!).