אכזבות

זה יהיה טור קצת שונה. לפני כמה ימים מישהו שהינו חבר שלי בפייסבוק כבר הרבה זמן, אבל מעולם לא באמת דיברנו, הגיב על סטטוס שכתבתי. מאוד אהבתי את התגובה שלו ובאופן שלא מתאים לי בכלל, עניתי לו בתיבה הפרטית וככה נכנסנו לשיחה כתובה במשך כל היום. אחד הדברים שהוא אמר לי זה שהוא קרא כמה טורים שלי ונראה שזו לא אני בטורים ושאני מסתתרת מאחורי המילים שלי. בהתחלה קצת כעסתי, כי הוא הרי לא מכיר אותי וזו קביעה קצת יהירה, אבל אז התחלתי לחשוב על מה שהוא אמר. מילים הן דבר חמקמק. הן יכולות להיות חזקות, פוצעות, מרוממות, מהממות, מתחמקות, כנות, נשארות, נפלאות, איומות, אהובות. הן גם יכולות לא להגיד כלום. יצאתי פעם עם בחור שהיה כותב לי נורא יפה. בהתחלה מאוד התרגשתי שסוף כל סוף מישהו כותב לי כמו שאני כותבת לו, אבל די מהר הבנתי שהמילים שלו מעובדות, מחושבות, מנסות להיות מה שהן לא. לעין בלתי מזויינת וללב שאינו מאומן, הן עדיין נראו מדהימות, אך לא היה בהן כלום. לעומת זאת, יצאתי עם בחור שכמעט ולא דיבר. הוא העדיף להגיד את מה שהוא חושב ומרגיש בדרכים אחרות, אבל כל מילה שלו הייתה מופלאה. בעיקר אלו שלא נאמרו. כן, יש למילים כח גם כשהן לא נאמרות. לעיתים אפילו יותר.

כשהייתי בת 20, עבדתי במלון באילת ויום אחד רבתי עם הברמן, אין לי מושג על מה. כשאני רבה עם מישהו, מה שנדיר ביותר, אני נוטה לסלוח ולשכוח מאוד מהר, אבל כבר בגיל צעיר, גיליתי שלאנשים יש נטיה לזכור ולנטור. כנראה התניות שקשה להם להיפטר מהן, אז כתבתי לו. אישית, לי יותר קל עם המילה הכתובה מאשר עם המילה המדוברת, אבל זו כבר בעיה מסוג אחר. הוא קרא את המכתב, חייך אלי, חיבק אותי ואמר לי: "יש לך מזל אחד וזה שאת כותבת כל כך יפה".

אני לא מכירה הרבה אנשים שבאמת יודעים לכתוב יפה, אבל עוד יותר נדירים האנשים שכותבים מבלי לחשוש. שלא חוזרים ומוחקים ומתקנים וחושבים. אני מאמינה שמה שאתה כותב לראשונה, הוא הכי טהור ואמיתי שיש. נדירות הפעמים שאני משנה ומוחקת.

בטורים שלי כאן אני כותבת כך, אבל בהחלט מתוך כוונת תחילה. כשהבחור אמר לי שאני מסתתרת מאחורי המילים שלי, אני חושבת שהוא התכוון שאני לא מראה את הלב שלי. בהחלט יש משהו בדבריו. להראות את הלב שלך בפני חבורה של אנשים זרים, זה לא משהו שהוא פשוט, אבל מכיוון שהחלטתי שהשנה אני עושה כמה דברים שעדיין לא עשיתי, אני אנסה לעשות את זה הפעם.

אני רוצה לכתוב טור על אכזבות, אבל להבדיל מכל הטורים שלי, זה לא יהיה "עשרה דברים שאתם צריכים לדעת", הוא בטח לא יהיה משעשע, הוא יהיה פשוט, או יותר נכון, הוא פשוט יהיה.

אין לי מושג מה תחשבו על זה, אבל זה אחד הדברים היפים במילים שהן כנות. זה לא משנה מה אנשים אחרים חושבים עליהן. זה משנה איך אתה מרגיש איתן.

 

אז הי לך, רציתי להגיד לך שאיכזבת אותי. זה לא קל לי להגיד, כי זה תמיד נראה לי סוג של חולשה להודות שציפיתי. איכזבת אותי אז, כשהבטחת שאתה נוסע רק לחודשיים, כי אתה חייב לעזור למשפחה שלך ולא חזרת. איכזבת אותי כשהבטחת שתכתוב, אבל אחרי חמישה מכתבים, כל פעם כשהלכתי לתיבת הדואר ולא חיכה לי ממך שום מכתב, הבנתי שיותר לא תכתוב. איכזבת אותי, כי חשבתי שאיתך זה יהיה אחרת, אבל גיליתי שכל מה שראיתי בך, היה רק מה שקיוויתי שיש בך. אכזבת אותי, כי הלב הטוב שלך, שהינו נדיר ויפה, לא היה פתוח מספיק בשביל להבין שגם לי יש לב. איכזבת אותי, כי אתה חושב שאם אתה מכיר אדם זמן קצר, זה בסדר לפגוע בו, בעוד שאני מאמינה שזה לא משנה כמה זמן אתה מכיר את האדם שעומד מולך, הוא קיים פה הרבה זמן לפני שאתה הכרת אותו והוא מרגיש וכואב בדיוק כמוך. אכזבת אותי, כי המילים היפות שלך היו ריקות וכי המשכת להגיד אותן מבלי להבין שחלק מהכח שלהן, זה גם לשבור לב. אכזבת אותי, כי אחרי כל מה שעברנו ביחד, בפעם היחידה שבאמת הייתי צריכה אותך, פשוט לא היית. אכזבת אותי, כי לקחת את הדבר שאני הכי לא אוהבת בעצמי והטחת אותו בפני. אכזבת אותי, כי לא נשארת לישון. אכזבת אותי, כי נשאתי את עיני אליך ובשבריר שניה ניפצת לי את כל מה שחשבתי עליך. אכזבת אותי, כי דיברת ולא עשית. איכזבת אותי כי לא היית אמיץ מספיק לספק הסברים. איכזבת אותי, כי לא ראית שביקשתי מבלי שביקשתי. איכזבת אותי כי לא סיפקת מזור למצוקתי. איכזבת אותי, כי לא הבנת שהדבר היחיד שציפיתי ממך, זה להיות אדם שאני באמת גאה לומר שהוא בליבי.

 

והי לך. זה שעדיין לא פגשתי ואני כבר כל כך מצפה לפגוש. זה שתמיד יכתוב לי, זה שתמיד יחזור. זה שכל מה שאני מקווה שיהיה בו, פשוט יהיה שם. זה שהלב הטוב והנדיר שלו, יראה גם ובעיקר את הלב שלי. זה שיבין שכל בני האדם שווים ברגשותיהם ואין שום משמעות לזמן ההיכרות, כי אהבת לרעך כמוך, לא מותנה בזמן ובמקום. זה שיעמוד מאחורי המילים שלו. זה, שלא משנה מה עברנו ביחד, תמיד יהיה שם. זה שיראה אותי כמו שאני ועדיין יאהב אותי. בדיוק כמו שאני. זה, שבשבריר שניה יגרום לי להבין שכל מה שחשבתי עליו זה כאין וכאפס לעומת מי שהוא באמת. זה שיהיה אמיץ מספיק להסביר. זה שיראה אותי מבלי שאחשף, זה שיחבוש את פצעיי, זה שיבין שהדבר היחיד שאני מצפה ממנו, זה שהוא יהיה בן אדם שאני אהיה גאה לומר שהוא בחר בי.

אין לי בעיה להודות, שאני עדיין מצפה לך. אני ממש מקווה שלא אתאכזב.

 

נ.ב.

לא מחקתי ולא שיניתי כלום. נשבעת.

 

 

אגו

אז עוד מעט ראש השנה.

אני ממש אוהבת התחלות חדשות, בגלל זה אני גם יותר אוהבת זריחות משקיעות. יש משהו בהתחלה חדשה שמאפשר לך לעשות ריסטארט ולשים את כל מה שהיה במה שהיה ולהתרכז במה שעכשיו, או כמו שהלועזיים אומרים: Ley bygones be bygones.

יש גם משפט שממש עובד עם התחלות חדשות שהולך ככה: אי שפיות זה לעשות את אותו הדבר פעמיים, אבל לצפות לתוצאה שונה ואמר את זה הגאון מכולם, איינשטיין ועם גאונים לא מתווכחים.

אז ממש לפני שמגיעה השנה החדשה (וזה יוצא גם עם היומהולדת שלי, אז בכלל), ישבתי וחשבתי לי על כל הגברים שיצאתי איתם ובואו נאמר שהמשפט של איינשטיין מהדהד באוזניי louder than ever.

במשך כל חייו (שזה 80 שנים, זה די הרבה) בודהה ניסה להסביר שאגו זה חרא. הוא אמר את זה הרבה יותר יפה, אבל בשורה התחתונה הוא התכוון שזה חרא גדול.

אני טוענת שאגו זה השטן. אני חושבת שגם בקבלה אומרים את זה. לפני כמה זמן נכנסתי לשיחה עם בחור שהסביר לי שהשטן הרבה יותר גרוע מאגו. לא הסכמתי איתו, אבל הוא כל כך היה מרוצה מעצמו שפשוט הנהנתי ואמרתי לו שהוא צודק. למדתי שאת רוב האנשים לא מעניין אם אתה מסכים איתם או לא, העיקר שאתה מהנהן. ההיסטוריה אגב לגמרי מסכימה איתי. כל הזוועות הכי גדולות בעולם קראו בגלל אנשים עם אגו.

לאבא שלי יש בדיחה קבועה. הוא האיש הכי מצחיק בעולם, אבל לספר בדיחות הוא לא יודע ואחת הבדיחות הקבועות שלו זה שאם אני רוצה להתאבד אני צריכה לקפוץ מהאגו לאייקיו שלי. אגב, יש לי אייקיו מאוד גבוה ועל האגו אני עובדת ממש ממש חזק בשביל שיעלם.

אז נחזור למחשבות שלי. באחת מהמחשבות שלי פרטתי במוחי את כל הבחורים שיצאתי איתם. לדאבוני, עלי להודות שרובם ככולם היו עם אגו כל כך גבוה, שאם היינו בחדר סגור, הייתי חייבת לפתוח את החלונות בשביל שיהיה לו לאן לצאת. אגב, באופן מתמטי, ככל שהאגו שלהם היה יותר גבוה, ככה הביטחון העצמי שלהם היה יותר נמוך. עכשיו, אני בחורה שבשביל להיות איתי, אתה צריך ביטחון ממש גבוה ואגו ממש נמוך. אם יש מתנדבים אגב, אני פנויה. (ביקשתי מהעורכת שלי לשים את זה באותיות קידוש לבנה).

מכיוון שאני אדם מאוד נדיב, אז החלטתי לשתף אתכם במדגם מובחר של כמה מבעלי האגו הגדולים ביותר שהיה לי העונג המפוקפק לצאת איתם.

כהרגלי, אני כמובן לא משתמשת בשמות אמיתיים והפעם החלטתי להדביק להם כינוי. טייק אה לוק:

 

1. המקצוען - הוא סיפר לי שהוא עושה המון דברים מאוד אקסקלוסיביים אגב. בסוף הסתבר לי שמה שהוא עושה זה ממש לא סיפר שהוא עושה ואני לא מבינה דבר אחד: האם לא לימדו אותנו שכל עבודה מכבדת את בעליה?

2. המכור לסקס - בערך רבע שעה אל תוך שיחת הטלפון הראשונה שלנו, הוא סיפר לי שהוא היה מכור לסקס, כלומר, אני זיין על. אני לא יודעת אם החוק של הרכב הממש מגניב או האופנוע הממש גדול תקף גם על הסיפור הזה. לא ממש נשארתי בשביל לבדוק.

3. המקושר - הוא מכיר את כולם, כולם כמובן מכירים אותו, הוא היה חזק בניים דרופינג ואני כמובן עשיתי את עצמי שאני מאוד מתרשמת. הערה: גם אני יכולה לזרוק שמות, לדוגמא: ג'ורג' קלוני, ריי ליוטה, מייקל דאגלס (כל אלה שרציתי להתחתן איתם).

4. זה שיודע הכול - לא רק שהוא ידע הכול, הוא גם היה מאוד מופתע שאני יודעת משהו וכל פעם שהוא בחן אותי על איזשוהי פיסת אינפורמציה, הוא נתן לי מחמאות שעניתי תשובה נכונה. כמובן שממש בא לי להגיד עכשיו משפט שמתחיל בדברים שאני שכחתי… אבל הרי אני בלי אגו. הלו!

5. הבזבזן - יש לו כסף והוא גם היה מאוד מעוניין שאני אדע שיש לו כסף. הוא היה לוקח אותי למסעדות שאין לי בהן מה לאכול, הולך עם גאדג'טים שנשבעת שלא זיהיתי ומידי פעם היה ככה אומר לי שזו באמת פריבלגיה שיש לך כסף. אולי יום אחד גם לך יהיה. אולי באמת.

6. המתוחכם - או יותר נכון, זה שחושב שהוא מתוחכם. הוא כל כך היה בטוח שהוא סופיסטיקייטד, שהוא שכח אפילו להגיד את הדברים בשפה נכונה ורהוטה. עכשיו, אני לא בן יהודה, אבל אומרים שלושה זוגות, לא שלוש. סתם בשביל התחכום.

7. המאמין - הוא חבר של אלוהים, לדעתי אלוהים אפילו מתייעץ איתו ומה בכלל לי ולאמונה, אני קיבוצניקית. אם ניסיתי לשאול או למחות, הוא טען שאני אישה ולכן רצוי שאסתום את הפה ומיד.

8. השואל - יש לי את הזין הכי גדול? אני הכי טוב שלך? את בטוחה שגמרת? וכו וכו. לכאורה, מישהו שכזה יהיה נורא מתחשב, אבל זה רק לכאורה. ניתן לפצוח עכשיו בשיר.

9. הנהנתן - זה כאילו הקיאו עליו את כל סמלי הסטטוס בבת אחת: סיגרים, רכב יוקרה, רק בגדי מעצבים וכנראה עוד כמה דברים. אני לא זוכרת את הכול, מרוב שהיו דברים. הוא כמובן גם שוהה במלונות הכי טובים, באתרים הכי נחשבים ובכלל, הוא נורא מוצלח.

10. המחייך - זה בעצם לכמעט כל הגברים שהייתי איתם. כשהם בטוחים שגמרת, הם תמיד מחייכים, כי בכל זאת, הם עשו עבודה ממש יפה. זה מדהים אותי בכל פעם מחדש איך שני או-אה ואולי איזו זעקה קטנה מספיקים ומכיוון שאני בודהיסטית וממש מתחשבת, מי אני שאמחה להם את האגו בשתי מילים בלבד שהולכות ככה: לא גמרתי.

 

חשבתי לעצמי שאם אנשים היו מתנהלים ללא אגו הם היו הרבה יותר מאושרים והיו עושים אנשים אחרים הרבה יותר מאושרים.

אז לשנה החדשה אני רוצה לאחל לכולכם שנה בלי אגו, או לפחות עם פחות אגו, כי בואו נהייה ריאלים.

תנסו להבין שחיים בלי אגו לא עושה אתכם פראיירים, אלה עושה אתכם אנשים הרבה יותר טובים. לאחרים ובעיקר לעצמכם ותזכרו: מה שאולי נראה לאחרים כחולשה, הוא בעצם חוזק. פילוסופי, אבל נכון.

חוץ מזה, בלי אגו הכול היה הרבה יותר פשוט וברור ונהיר ונפלא, או כמו שבודהה בטח היה אומר אם הוא היה חי בימינו אנו: בחייאת, what the fuck is wrong with you?

שנה טובה ולא אגואיסטית כלל וכלל!

הו! הנרי!

כשהייתי נערה צעירה, מאוד אהבתי את הסיפורים של או הנרי. למי שלא מכיר את או הנרי סיפוריו מפורסמים בסיומם המפתיע, בהומור הבריא ובמקריות האירונית שבהם, אולם הם אינם מאבדים מקסמם גם כאשר ההפתעה כבר ידועה. למי שמכיר אותי, זה בטח לא ממש מפתיע למה התחברתי לסיפורים שלו.

יש לי חברה שכבר שנים מתחננת בפני שאני אחבר מצלמה לראש שלי ואצלם את כל מה שקורה לי, כי אחרת אף אחד לא יאמין לי. בעקבות המאורעות האחרונות, אני נוטה להסכים איתה. אם או הנרי היה חי עכשיו, אני לא בטוחה שאפילו הוא היה מצליח להגיע לסיפור הזה.

ומעשה שהיה כך היה:

לפני כחודש וחצי פנה אלי בחור בפייסבוק. בואו נקרא לו בן. לבן היו סיפורים לרוב על מעלליו המקצועיים והרוחניים. אני לא ממש אוהבת אנשים שמדברים על עצמם בתשבוחות לרוב, אבל זרמתי. לאחר כמה ימים בן התקשר אלי ושאל מה דעתי להיפגש באופן ספונטני על ספסל. הוא פשוט נורא עסוק וברוב טובו הועיל לפנות לי עשר דקות. זרמתי. כזאת אני, זורמת. עשר הדקות הפכו לשעה ורבע ובסופו של המפגש בן הודיע לי שהיה לו ממש כיף והוא חייב ללכת לעבוד (אני לא אגיד במה בשביל לא לחשוף את זהותו).

למחרת בן שלח לי סמס מה דעתי לשלוח לו תמונה מיוחדת. עשיתי את עצמי לא חכמה מידי וביקשתי ממנו להגדיר מה זאת תמונה מיוחדת. לאחר שהוא ניסה לרמוז לי, אבל אני התמדתי בטיפשותי, הוא הסביר לי שתמונה מיוחדת זו תמונה שאין בפייסבוק. אני כשמסבירים לי לאט, אני מבינה, אז צילמתי את פניי ושלחתי לו. בן היה מאוד מאוכזב מחוסר הבנתי שתמונה מיוחדת זו תמונה בלי בגדים.

בואו נריץ שבוע קדימה. ערב. ישבתי אצל חברה טובה שסיפרה לי שמישהו פנה אליה בפייסבוק וכשהיא אמרה לי את שמו, אמרתי לה שאני ממש לא ממליצה לה להיפגש עם בן ואם היא בבקשה יכולה להגיד לו שאני רוצה את התמונה המיוחדת שלי בחזרה. בן לא הבין את ההומור ובחר לשלוח לשתינו סמס שמאוד חבל שאנחנו לא רציניות ושהוא ממש, אבל ממש היה רציני.

לנו לא היה ממש חבל.

בואו נרוץ עוד קצת קדימה. שוב פנה אלי בחור בפייסבוק, בואו נקרא לו גיל. גיל ואני נפגשנו כמה פעמים והיה ממש כיף. באחד מהדייטים שלנו היינו צריכים לקחת מונית. בעודנו מגיעים למקום, בזמן שגיל שילם לנהג המונית (הוא ג'נטלמן, תמיד משלם), נהג המונית הסתובב בשביל לקחת את הכסף. ברוב תמימותי אמרתי לו שהוא מזכיר לי מישהו שיצאתי איתו לסוג של דייט, אבל שאני ממש מקווה שהוא לא דפוק כמוהו, ולפני שסיימתי את המשפט, נפל לי האסימון וכמעט הייתי בטוחה שנהג המונית הינו בן עם התמונה המיוחדת. יאמר לזכותי, שכבר לא משתמשים באסימונים, בגלל זה הוא נפל לי לאט. כשנהג המונית שאל אותי איך קראו לאותו בחור, מילמלתי שאני לא זוכרת ויצאת מהמונית במהירות הבזק והודעתי לגיל שנראה לי שזה בן.

למחרת גיל התקשר אלי והודיע לי שהוא אוחז בידיו את הקבלה מהמונית והקריא לי את שם הנהג. כן, כן, או הנרי מסתכל מלמעלה מרוצה, זהו אכן היה בן. שוב נפל לי האסימון למה בן עסוק בלילות.

רגע חכו, זה עוד לא הסתיים, או הנרי נמצא בפרטים הקטנים.

כשנפגשתי עם גיל אחרי הגילוי המשעשע, שפכתי בפניו למה אנשים מרגישים צורך לשקר והוא אמר לי שהוא ממש לא מבין. כמובן שחשבתי שהוא האדם הכי כנה בעולם.

בואו נרוץ עוד כמה ימים קדימה. גיל הודיע לי שבגלל שהוא אדם מאוד כנה, ישר, אמין ומתחשב ולמרות שמאוד כיף לו איתי, הוא לוקח מרחק, כי הוא לא רוצה לפגוע או לאכזב. במבט ראשון, הוא אכן נראה האדם הכי מתחשב בעולם. אבל אחרי מבט וחצי נשאלת השאלה: אם אתה מכיר את עצמך ויודע איך זה יגמר ואתה טוען שאתה אדם כ"כ מתחשב, למה בכלל התחלת משהו?

לאלה שהפסיקו לעקוב לפני שתי פסקאות (אני יודעת שזה סיפור מורכב), האירוניה בסיפור הזה הינה שגיל הוא בדיוק הבחור שבן היה. הוא אמנם לא ביקש ממני תמונה מיוחדת ואני כמעט בטוחה שהוא עובד בעבודה שהוא סיפר שהוא עובד בה, אבל הוא אותו בן בשינוי האדרת. לא הצלחתי למצוא חרוז.

מכיוון שבודהיסטית אני, אני תמיד בוחרת בדרך האופטימית שהינה מאוד פשוטה:

התבוננתי בסיפורים וחשבתי לעצמי שאם הייתי חיה לפני כשבעים שנה, או הנרי ואני בטוח היינו כותבים ספר ביחד או לפחות איזה טור בעיתון, כשלידו תמיד הייתה תמונה מיוחדת של שנינו. הו! זה היה יכול להיות נהדר!

הגברים של היום

כמה חברות שלי מבקשות ממני בזמן האחרון לכתוב על כמה הגברים הם דפוקים. אני חושדת שכשהן רואות שמפרסמים את מה שאני כותבת, הן מקשיבות לי יותר, או שהן פשוט רוצות לפרוק דרכי את התסתכול המצטבר שלהן מהגברים של היום.

אני לא בקטע של תסכול כל כך, כי כמו שהסברתי לסבתא שלי לפני כמה ימים, אם אין ציפיות, ככה אין אכזבות. היא הודיעה לי להפסיק לדבר בקלישאות, אני עניתי לה שזו עובדה ולא קלישאה, אבל סבתא שלי היא אישה ושומעת רק מה שהיא רוצה. גם בגיל גבורות (שזה 80 עגול).

בנוסף, אני אדם שאוהב לראות תועלת בדברים, אלא אם כן זה ללכת ולשכב על איזה חוף, לא משנה איזה חוף, למרות שכשחושבים על זה, יש בזה תועלת רבה וזה שסבבה לי. בקיצ, אני אדם של תועלת.

אז חשבתי לעצמי איזה שירות אוכל לתת לחברותיי המתוסכלות וגם לאלה שאולי יהיו עוד פעם רווקות ויצטרכו ללמוד שוב מחדש את שפת הדייטים המתוחכמת.

יש איזה ספר שלא קראתי, אבל שמעתי עליו הרבה שטוען שנשים הן מנוגה וגברים הם ממאדים. כלומר, אנחנו חיות על כוכב קר והם על כוכב חם, מה שנשמע לי סוג של שוביניסטי, אבל זה לא רלוונטי לדיון הספציפי של היום. אז אם זה נכון, זה אומר שאנחנו מדברים בשפות שונות. כשאני מגיעה לארץ זרה, שלא מדברים בה אנגלית, אני לא טורחת לקחת איתי מילון, כי יש לי דרך להסתדר (אני מעולה בתנועות ידיים), אבל רוב האנשים לא סומכים על הידיים שלהם כמוני ולכן מצטיידים לפחות במילים הבסיסיות.

לכן, כשירות פרובונו למין הנשי, להלן המילון המורחב של כוכב המאדים והתושבים שעליו. אגב, אם אתן מחפשות איזשוהי נחמה, תתנחמו בעובדה שעל הכוכב שלהם יש איזה 2000 מעלות, ככה שחם להם שם בטירוף. יכול להיות שבגלל זה המוח שלהם מבושל יתר על המידה.

המילון מסודר בצורה מאוד פשוטה: מה שהוא אומר ולמה הוא בעצם מתכוון. נא לשנן:

 

מחפש מישהי מיוחדת - רוצה סקס מיוחד

זורמת - נותנת

בעלת ביטחון עצמי - שתרגיש מספיק בטוחה לישון לבד

עולם עשיר משלה - כי לי יש עולם עשיר של ידידות

אוהבת את החיים - אוהבת למצוץ

נפש תאומה - שנרגיש קרובים גם אם אנחנו לא מתראים שבוע

לחייך כל בוקר - תלותי

נאה - כוסית על

ריחנית - כוס נקי (מיד אחרי מקלחת)

רגישה - רגישה לצרכים שלי

חייכנית - שתחייך אחרי שהשפרצתי עליה

ליברלית - אוהבת בתחת

אוהב לעשות חיים - בעיקר עם אחרות

אוהב לפנק - אוהב לזיין

אוהב לטייל - לא בנוי לקשר

איכותית - לא תלותית

שיהיה לנו קליק מהרגע הראשון - שנזדיין בערב הראשון

יודעת להעניק - אוהבת למצוץ/למעלה/דוגי

תשלחי לי תמונה מיוחדת - נא לשלוח לי תמונת עירום

נדבר - הצחקת אותי

היית פעם עם כושי? - יש לי קטן

אני צריך לקום מוקדם בבוקר - לא תשמעי ממני יותר

לוקח לי זמו להתאהב - אין סיכוי שאתאהב בך

את מפחדת מאינטימיות - באמא שלך, מה הבעיה להזדיין בערב הראשון?

אז רק נשיקה - אולי יהיה לי מזל ותאמיני לי

את בטח לא יודעת למצוץ - אני ממש מקווה שהפסיכולוגיה ההפוכה הזאת תעבוד עלייך ותרצי להוכיח לי את ההיפך

כיף לי איתך - אני לא אוהב אותך

אין לי חברים - אני לא מעוניין שהם יפגשו אותך

את עסיסית - תעשי דיאטה

מה את אוהבת במיטה? - יש מצב שאת מראה לי את זה הלילה?

מאמי/כפרה/מותק - תזכירי לי איך קוראים לך?

 

זה כמו שנאמר המושגים הבסיסיים שאתן צריכות. איתן אתן יכולות להסתדר, בלי לצאת, איך אומרים, עילגות.

תראו, אני אישית בעד כנות ותקשורת פתוחה ואמיתית ואני גם חושבת שזה בזבוז אנרגיה משווע לנסות להיות מתוחכמים. תהיו פשוטים באמא שלכם.

ואסיים בקריאה נרגשת לגברים בשפת נוגה טהורה: אם אתם רוצים לזיין, תגידו את זה וזהו. מה אתם יודעים, יש מצב שאשכרה נגיד כן.

בוטי קול

הייתי פעם אצל מדיום או מתקשרת או משהו כזה שאמרה לי שאם לנשמה שלי הייתה זכות בחירה, היא הייתה בוחרת להיות גבר. די התחברתי לזה, כי לא מעט פעמים אני מוצאת את עצמי חושבת כמו גבר. אני חושבת שבעגה המקצועית קוראים לזה אישה מסוג אלפא.

לפעמים אני חושבת לעצמי איך זה היה אם הייתי גבר ותמיד אני מגיעה למסקנה שהכול היה יותר קל חוץ מהאופציה לסקס.

אוהדי "סיינפלד" שכמוני בטח זוכרים את הפרק בו איליין נהיית טיפשה כתוצאה מחוסר בסקס ואילו ג'ורג' נהייה חכם כתוצאה מזה שסקס הוא לא אופציה וג'רי מסביר לאיליין שמכיוון שלנשים סקס הוא תמיד אופציה, ברגע שהוא לא אופציה, היא פשוט הפכה להיות טיפשה, כי זה כל מה שמעסיק אותה. זה נכון כמעט תמיד.

השבוע נוכחתי לגלות לדאבוני הרב שלכל כלל יש סטייה. אבא שלי לימד אותי את זה בהקשר לשיווק, אבל זה נכון בכל מצב.

לתומי חשבתי שמכיוון שאני אישה, חוסר סקס זה בכלל לא אופציה וברגע שאקיש באצבועותיי, או יותר נכון, אשתמש בהן לסמס, הבעיה שלי תיעלם כלא הייתה.

מעולם לא סמסתי למישהו אם הוא ער, או מה הוא עושה הערב, אבל כמו שאומרים בשייטת: כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים והחלטתי לצאת גבר גבר.

מהר מאוד הגעתי למסקנה שלהיות גבר זה ממש לא משהו. קודם כל הייתי צריכה לחשוב למי אני מסמסת. האם אני שמה את כל הביצים שלי בסל אחד, או מפזרת אותם בכמה בתקווה שמשהו יפגע. אחרי שהגעתי למסקנה שאני צריכה להשאיר את האופציות שלי פתוחות, ניסיתי לחשוב על ניסוח מתאים. ישר ולעניין נראה לי בוטה מידי, אך יחד עם זאת, אני צריכה להיות מאוד ברורה מהי המטרה, שמישהו לא יחשוב במקרה שאני מעוניינת ללכת לדרינק אן איזה ארוחת ערב. גם כאן החלטתי להשתמש בכמה ניסוחים, בתקווה שמשהו יתפוס.

עכשיו מגיע הקטע הקשה: לחכות לתשובה. כמובן שהיו לי העדפות למי שיענה, אבל במדבר כל קוץ הוא פרח, אז החלטתי לא להיות בררנית.

לתומי או לשחצנותי, תלוי איך מסתכלים על זה, הייתי בטוחה שאני אקבל תשובות לפני שאספיק להתיישב ולהתחרט וכאן קיבלתי שיעור מאוד חשוב במה זה להיות גבר. שוב, זה ממש לא משהו.

למזלי, אני גם בודהיסטית וגם מלאה בדמיון, אז ראשית, לא נתתי לאגו שלי להרים את הראש ושנית, הסברתי את עצם העיכוב בכמה סיבות: הלם, התרגשות, נסיעה לחו"ל וכו'.

לאחר כשעה ארוכה מאוד מאוד קיבלתי את התשובה הראשונה ממספר שתיים בהעדפות שלי. זו הייתה תשובה שנונה ומתחכמת וכפי שציינתי, הייתי בשלב שאני כ"כ טיפשה, שלא היה לי מושג מה לענות על זה, אז החלטתי ללכת על קטע ישיר ופשוט ושאלתי אם הוא מגיע או לא. הייתה לו מסיבה, אז הוא היה יכול להגיע או ממש מאוחר, או מחר. לא הייתי בקטע של סבלנות או לחכות, אז הודעתי לו שלא מתאים. עדיין הייתי בקטע שאנן שיגיעו אופציות הרבה יותר אטרקטיביות.

לאחר כרבע שעה קיבלתי תשובה שניה ממספר שלוש שלי. "מה קרה שנזכרת בי?" יענו, ריגשי. המצאתי איזה משהו שישמע אמין, אבל הוא לא קנה את זה, יענו, נהייה כוסית. ניסיתי לעשות דאמאג' קונטרול וסימסתי משהו מתחנף ומשעשע, אבל הוא גם כוסית וגם ריגשי, אז זה לא עזר. פה כבר התחלתי להיכנס ללחץ קל, אז בלעתי את הרוק ונתתי נסיון אחרון והזכרתי לו משהו ממש ממש טוב, אבל זה היה כבר מאוחר מידי. הוא כבר נעלב. איבדתי עניין באותו הרגע.

אחרי שלוש (!) שעות מספר אחד שלי החליט לענות. הוא היה מאוד מופתע לשמוע ממני. לקח לי שתי דקות לברר אם זה מופתע טוב וכשהבנתי שכן, החלטתי לגשת לעניין ולקרוא לילד בשמו. לקח לו 5 דקות כנראה לעכל את העניין ולספר לי שהוא יוצא עם מישהי כבר חודש ושהוא קבע איתה היום, אבל אפשר מחר.

קיללתי אותו בלב איזה עשר דקות, עד שנזכרתי שאני בודהיסטית ואסור לי לקלל, גם לא בלב.

אחרי שהבנתי ששום דבר לא יצא לי מאף אחד, ניסיתי לחשוב לעצמי על משהו אחר, אבל לא הצלחתי, כי עדיין הייתי טיפשה מאוד. הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו, זה למה דבר שאמור להיות כ"כ פשוט, הפך להיות כ"כ מורכב וציינתי לעצמי לכתוב משהו לכל הגברים וגם משהו לכל הנשים.

אז הנה מה שרציתי לכתוב: גברים, אני מורידה בפניכם את הכובע. אם זה מה שאתם צריכים לעבור כל פעם שעומד לכם, אני לא ממש מבינה איך עדיין עומד לכם ונשים יקרות, גלו חמלה, זה באמת לא פשוט להיות גבר כשעומד לך.

אגב, עלה לי רעיון גאוני איך לפתור את כל הבעיה, אז אם מישהו מכם בקטע של סטארט אפ, נא ליצור איתי קשר, יש מצב גם לעשות מיליונים וגם לזכות בפרס נובל לשלום. עד כדי כך.

אבסטרקטי משהו

אני רומניה. אני לא אוסיף גאה, כי מה יש לי להיות גאה בזה, זאת עובדה. האמת שאני חצי רומניה, חצי הונגריה. אם אתם בקטע של סטראוטיפים, זה אומר שאני עצבנית, גנבת ומהממת (אומרים שגם הרומניות וגם ההונגריות מהממות). אני אמורה גם לאהוב חריף. מכל ארבעת הסטראוטיפים שפירטתי לעיל, אני רק אחד מהם. תחליטו אתם איזה.

קשת הגברים שיצאתי איתם מורכבת מעדות רבות, אבל איכשהו אני תמיד מוצאת את עצמי עם גבר מזרחי, לא חשוב מאיזו עדה: מרקואי, תימני, עירקי, מצרי, פרסי, אלג'ירי ושות. אני חושבת שזה בגלל שאני אוהבת שחורים. זה גזעני להגיד את זה, למרות שאני אוהבת? אין לי מושג, הכול כ"כ רגיש היום.

נושא העדות תמיד היה חומר נפיץ. משום מה, ישראל של שנות ה-2000, עדיין תקועה אי שם בישראל של שנות ה-50.

לי זה לא ממש משנה אם הגבר שאני איתו מגיע מבית שבו אוכלים חילבה או רגל קרושה. מה שמשנה לי זה שהוא יצחיק אותי ושיהיה לו לב טוב. את העובדה שאני נמשכת לשחורים כבר ציינתי. אגב, זה כולל גם כושים, אבל הם שחורים מסוג אחר.

לפני כמה ימים, נפגשתי עם בחור, לא משנה מאיזו עדה ובמהלך שיחה שהייתה לנו, הודעתי לו שאני האדם הכי חכם שהוא מכיר. הוא ישר קפץ, לא ממש קפץ, כי הוא היה עייף, אבל קפץ לו הפיוז, כי הרי הוא מזרחי ושאל אם זה בגלל שהוא שחור. הסברתי לו שממש אין קשר, זה פשוט בגלל שאני נורא חכמה וקצת התבאסתי מעצם העובדה שהוא הסיט את העניין אל מי שהוא ולא התרכז בעובדה שהוא יושב עם מישהי ממש ממש חכמה. אגב, מבחינתי, הוא ממש לא מוגדר על פי זה שהוא שחור, הוא מוגדר על פי איזה אדם הוא, אבל זה כבר נושא אחר לגמרי.

נחזור לסטראוטיפים. אם חשבתם, שעלינו האשכנזים ובעיקר הנשים האשכנזיות אין סטראוטיפים, אז אתם טועים ובגדול ואני מעוניינת, אחת ולתמיד ליישר קו עם כל הגברים השחורים שיצאתי ועם כל אלה שעדיין אצא (כי כמו שאני מכירה את עצמי, הם בטוח יהיו שחורים), אז להלן רשימה חלקית, אבל סופר מחייבת:

 

1. כל האשכנזיות קרות. ממש, אבל ממש לא נכון. חלקנו חמות אש ולא, אנחנו לא מעוניינות להוכיח לכם את זה בלילה הראשון. הפסיכולוגיה ההפוכה הזאת ממש לא מתוחכמת.

2.האשכנזיות לא יודעות לבשל. טעות! אולי אנחנו לא מבשלות כמו אמא שלם, אבל גם אף מזרחית לא תצליח לעשות את זה. הרי אף אחת לא מבשלת כמו אמא שלכם. צאו מזה. זה לא יקרה.

3. לכל האשכנזיות יש משפחות קטנות. קודם כל, נא לא לשכוח שרוב המשפחות שלנו היו בשואה ושנית, זו שטות אחת גדולה. אנחנו פשוט עושים פחות רעש.

4. כל האשכנזיות חנונות. אני לא יכולה לדבר בשם כולן, אבל חנונה זה בערך הדבר האחרון שאפשר להגיד עלי, אלא אם כן אתם מדברים על חנונות מהאף. זה לא אשמתי, יש לי צינון כרוני.

5. אשכנזיות לא יודעות למצוץ. הצחקתם אותי עכשיו ורק בגלל שאתם חושבים את זה, לא תקבלו מציצה. אנחנו האשכנזיות לא צריכות להוכיח שום דבר לאף אחד.

6. אשכנזיות לא יודעות לאכול חריף. האם קול צחוקי נשמע למרחוק? בולשיט. אני אישית פשוט לא אוהבת חריף. אגב, גברים מזרחיים, רק שתדעו, שחריף משפיע על טעם הזרע שלכם ולא לטובה. לא הייתי מתגאה בזה כ"כ.

7.האשכנזיות לא יודעות לשמוח. זה שאנחנו לא עושות קולולולו והולכות לחאפלות, זה לא אומר שאנחנו לא יודעות לשמוח. אנדר סטייטמנט זו לא מילה גסה ואגב, לי אישית תמיד אומרים: "מה את שמחה כל הזמן?" ואני לבנה אחול ששלוק.

8. כל האשכנזיות קוראות ספרי שירה, בעיקר נתן אלתרמן. תשובה לא נכונה. אני בכלל לא אוהבת ספרי שירה, אני קוראת ספרים מטופשים לחלוטין. אולי זה בגלל שאני רוצה להיות שמחה כל הזמן.

9. כל האשכנזיות סנוביות. דבר מטומטם להגיד. אני ממש לא סנובית ויש יאמרו שאני אפילו "שכונה". אני מדברת עם כל אחד ותמיד תמיד מסתכלת בגובה העיניים. זה שישר קולטים שאני משהו משהו ומסתכלים עלי מלמטה, זו לא אשמתי. אני באמת משהו משהו.

10. האשכנזיות לא יודעות להיות נשים טובות. ובמילה נשים, אני מתכוונת לנשים נשואות. אם אישה טובה בשבילכם זו אחת שמבשלת כל היום, עושה כביסה וכשאתם מגיעים הביתה מכינה לכם אמבטיה לכפות הרגליים, אז אין לכם מושג מה זו אישה טובה. לא שיש רע בכל אלה, אבל תנו לי לתת לכם טיפ: אישה טובה זו אישה שתהיה אתכם בגובה העיניים. גם כשהיא יורדת למצוץ. וכן! בפעם האחרונה, אשכנזיות מוצצות!!!

 

והנה כמה סטראוטיפים על הגברים המזרחיים, שהם ממש, אבל ממש לא נכונים: לא לכל התימנים יש זין גדול, פגשתי כמה פרסים ממש נדיבים, יש עירקים ממש לא שעירים והאמת, שהמרוקאים באמת עצבניים, אבל אני רומניה, לעומתי הם שיא הרוגע.

ולבחור, לא משנה מאיזו עדה, שחשב שאמרתי שאני חכמה בגלל שהוא שחור, יש לי דבר אחד להגיד לך: לא ראיתי שאתה שחור, עד שציינת את זה. יש מצב שאני לא כזאת חכמה?

הפתעות

לפני כמה ימים, בזמן שהתקלחתי ראיתי פתאום ששכחתי את המסרק שלי מחוץ למקלחת. אני אוהבת להסתרק במקלחת ולכן צעקתי בקול לאיש שלי שיבוא רגע. כשהוא נכנס למקלחת התחלתי לומר "אתה יכול..." ולפני שהספקתי להגיד מה, הוא הביא לי את המסרק. "איך ידעת?" שאלתי מופתעת. "כי אני מכיר אותך צוצקה שלי." זה גרם לי לאהוב אותו אפילו יותר ואז התחלתי לחשוב על הפתעות.

אני נתקלת בהמון נשים שכשהן מפרטות את מה שהן מחפשות בבן זוגם המיועד, הן מציינות שהן מעוניינות ב"מישהו שיפתיע אותן". אני חייבת לציין שרוב הגברים שהייתי איתם גרמו לי דווקא להגיד הפוך. ההפתעות שהם תכננו לי היו כל כך מיותרות, שזה גרם לי לשווע לגבר שפשוט לא יפתיע אותי. יש משפט באנגלית שאומר: Be careful what you wish for אז כשאתן מבקשות מישהו שיפתיע אתכן, תמיד תיקחו בחשבון שיש לא מעט הפתעות, שאיך לומר את זה יפה, הן פשוט חרא.

אז הנה, בשביל כל אלה שמחפשות הפתעות בחיים, עשרה דברים שאולי יפתיעו אתכן למדי, אבל הרבה יותר טובים מהפתעות:

1. את יכולה לסמוך עליו. יש בנות, אני לא יודעת אם הן צעירות או סתם טיפשות שמתרגמות את זה לשעמום. זה לא אומר שגבר שאת יכולה לסמוך עליו לא יפתיע אותך, זה אומר שאת יכולה להירגע וזה לגמרי קול.

2. את יודעת בדיוק מה הוא הולך להגיד. אני דווקא אוהבת את זה, זה נראה לי משעשע ואתן יודעות מה מעניין? שכשקשר מתחיל, נשים תמיד אומרות בעיניים חולמניות "אנחנו משלימים את המשפטים אחד של השני". למה עם הזמן זה הופך לדבר לא טוב? Bits me.

3. הוא מכיר את החלומות שלך. גבר שמכיר את החלומות שלך ומקבל אותם, הוא גבר שגם יעזור לך להגשים אותם וזו תמיד הפתעה ממש נעימה.

4. הוא נמצא שם. וזה לא מפתיע אותך בכלל. תיזכרו בכל מערכות היחסים שלכן כמה הופתעתן שהבן זונה פשוט לא היה שם.

5. את מכירה כל דבר בו. אישית, אני חושבת שזה נפלא, לי זה גורם לאהוב את האיש שלי אפילו יותר ואתן יודעות מה? יש דברים שהוא לא מגלה לכן. שווה לחכות.

6. את מצפה שהוא יפתיע אותך. חלק מהכיף בהפתעה, זו הציפייה לה. אין הפתעה יותר מדהימה מגבר שאת באמת מכירה והקטע הוא, שאת פשוט לא מופתעת שהוא הפתיע אותך. זה מין הפוך על הפוך שכזה.

7. הוא סלע. אני זוכרת שבשנות הרווקות הארוכות שלי, תמיד נורא רציתי מישהו שאני אוכל להניח עליו את הראש. שאני לא אצטרך לדאוג ואוכל להיות שלווה שהכתף שלו זה הדבר הכי רחב ובטוח בעולם. אני אגב, עושה את זה כל לילה.

8. את מאמינה לו. דו איי ניד טו סיי מור?

9. הוא אי של שפיות. בעולם המטורף הזה עם האנשים העוד יותר מטורפים שאנחנו פוגשות, הגבר שלך הוא אי מוצק ובטוח של שפיות נהדרת וקסומה. אין איתו הפתעות, כי הוא פשוט מופלא.

10. ואחרי הכול, הוא כן מפתיע אותך. זה מה שיפה בגברים האלה, את חושבת שאת מכירה אותם ואז הם באים משום מקום ומפתיעים אותך ואז את מבינה שהפתעות, זה כמו שהיינו ילדים, הן אמורות להיות טובות ומרגשות ואוהבות ואת מופתעת. ולא פחות חשוב, את אשכרה מאושרת.

 

ולסיום, אני באמת רוצה לאחל לכולן מכל הלב שתהיו עם איש שהוא כל כך טוב שהוא יפתיע אתכן עם מסרק במקלחת.

מסרים כפולים

בזמן האחרון גברים שהיו איתי באיזשהו סוג של קשר שואלים אותי אם אני כותבת עליהם את הטורים שלי. מכיוון שהטורים שלי הם לא פיקשיין (אין לי מושג מה המילה בעברית), אז כנראה שהתשובה חיובית. הנה דוגמא למייל שקיבלתי:

"אני מקווה שאני לא באחת מהקטגוריות שכתבת בבלוג…כי לא ניסיתי לזיין. לא הצעתי אצלך בבית…שילמתי…נראה לי שאני אולד סקול לא???"

אז ככה: ראשית, מי ששואל על עצמו אם הוא משהו, כנראה לא חושב שהוא המשהו הזה. זה כמו שאני אשאל, אני חכמה לא? ברור שאני חכמה, אני לא צריכה שיגידו לי את זה. שנית, מי שמנסה להסביר את עצמו, כנראה עשה משהו לא בסדר. אין לי בעיה עם טעויות, יש לי בעיה עם אנשים שלא מודים שהם טועים. אגב, אותו אחד שהיו לו מלא הסברים ושאלות חסם אותי בפייסבוק. אני אמורה לשים עכשיו שלוש נקודות או משהו כזה?

כמו כן, קיבלתי הרבה טרוניות שגבר לא אמור לשלם, אז אני אבהיר עוד משהו: כן, גבר אמור לשלם עד הפגישה השלישית ולמי שיש בעיה עם זה, שלא יצא איתי. אני לא מביאה איתי את הארנק, רק שיהיה ברור.

בעוד שלושה ימים אני נוסעת לויפאסנה, כך שאני במצב רוח בודהיסטי שכזה ונזכרתי במשפט של בודהה שאומר שהדרך הרבה יותר חשובה מהמטרה. משום מה, רוב האנשים לא חושבים ככה ושוכחים ליהנות מהדרך עצמה. אני לא ממש מבינה את זה, למרות שאני ממש ממש חכמה, מה שמביא אותי לעוד מחשבה: עם כל החוכמה המתפרצת שלי, אני לא מצליחה להבין את כל הקטע הזה של מסרים כפולים.

ברשותכם אחזור כשלושים שנים אחורה. בקיבוץ לא היו לנו טלויזיה, מחשב, טלפון וכו' ולכן היינו צריכים להמציא לעצמנו משחקים שיעסיקו אותנו. אחד מהם היה "חם קר". זה משחק ממש פשוט: אם אתה מתרחק מהתשובה, אתה קר ואם אתה מתקרב אליה אתה ממש חם. אני מתארת לעצמי שגם לעירוניים היה משחק כזה, אבל אנחנו שיחקנו אותו ממש הרבה, עד שהגענו לגיל שהבנו שבנים ובנות יכולים לעשות ביחד עוד כמה דברים. היו שתי אופציות למשחק: האחת, לגלות איפה הסתרנו משהו והשניה לגלות מה אנחנו חושבים. בסוף תמיד קיבלנו תשובה.

עכשיו שלושים שנים קדימה. אחד הדברים שתמיד מדהימים אותי בעולם הדייטים ומערכות היחסים זה החם וקר הזה, או כמו שאנחנו קוראים לו בשפה בוגרת: המסרים הכפולים. אני רוצה, לא בעצם אני לא רוצה, כיף לי איתך, אבל בעצם לא כיף לי איתך, אני לא רק רוצה לזיין אותך, רגע בעצם כן וכיוצא בזה.

כשהיינו ילדים, היה בזה משהו חינני, בתור אנשים בוגרים, זה פשוט אינפנטילי וכשבודהה אמר ליהנות מהדרך, הוא בטח לא התכוון לזה.

מעולם לא הבנתי ולעולם לא אבין למה אי אפשר פשוט להגיד את הדברים כמו שהם, או כמו שבילי ג'ואל שר את זה הרבה יותר טוב ממה שאני אכתוב את זה: "כנות זו מילה כל כך בודדה, כולם כ"כ לא אמיתיים" שלוש נקודות.

אז לפני שאני נוסעת לעשרה ימים של שתיקה מופלאה בלי מסרים כפולים, אלא אם כן הם בראש שלי, להלן מילון מקוצר של מה שהוא אומר ולמה הוא באמת מתכוון:

 

1. אף פעם לא הרגשתי ככה: ברור שכן, אבל אולי את מספיק תמימה בשביל להאמין לזה.

2. אני לא בנוי לקשר: אני לא בנוי לקשר איתך, אבל מה עם איזה זיון על הדרך?

3. ערה?: אני באמת צריכה להסביר את זה?

4. אני צריך לקום ממש מוקדם בבוקר: אף אחד לא צריך לקום ממש מוקדם בבוקר, הנה 20 ש"ח למונית.

5. ממש כואב לי הגב: מה עם איזה בודי מסג' והפי אנדינג ככה על הדרך?

6. את ממש חמודה: את ממש, אבל ממש לא.

7. אני לא מספיק טוב בשבילך: את לא מספיק טובה בשבילי (זה המשפט היענו מתוחכם של זה לא את, זה אני)

8. אני לא מתאהב בקלות: את מה זה לא עושה לי את זה.

9. יצאתי עכשיו ממערכת יחסים ממש רצינית: זה היה לפני שנתיים, אני אומר את זה לכולן, אז מה דעתך על להתפשט וזהו?

10. אני ממש מחבב אותך: תעשו לעצמכן טובה ותחסכו לעצמכן כאב לב, איך שאתן שומעות את המשפט הזה, תקומו ותלכו.

 

אני אדם של פשטות. זה לא אומר שאני פשוטה, אבל אני מחפשת את הפשטות. בבודהיזם מלמדים להתבונן ברגע ולא להגיב אליו, אלא פשוט לקבל אותו כמו שהוא. מכיוון שבודהה חי לפני 2500 שנים, לא היה לו מושג כמה זה הולך להיות קשה.

אומרים שזה לא פשוט להיות פשוט, אני טוענת שזה בולשיט אחד גדול, פשוט ככה. זה כמו שברים במתמטיקה: כשמפשטים, התשובה ממש פשוטה. תרתי משמע.

מי יותר דפוק

אז אחרי החגים הגיע. האם זה אומר שהכול הולך להתחדש? ככה השיר אומר וזה שיר ממש יפה, אז אני הולכת על זה. בכלל רציתי לכתוב על משהו אחר, אבל אני עוד לא ממש יודעת מה לכתוב על זה וגם נראה לי שמשהו משעשע יותר יתאים לאחרי החגים וגם מפאת כבודו של אותו איש, החלטתי לבינתיים לשמור את הדברים לעצמי ואני רומניה, כבוד אצלנו זה חתיכת כבוד.

שנים אני כבר שומעת מחברות שלי כמה כל הגברים דפוקים. אני אגב לא מסכימה עם הקביעה הזאת. אני מכירה כמה גברים נהדרים ומופלאים, אך מכיוון שאותן חברות לא ממש מעוניינות לשמוע כמה כח יש למחשבה ושצריך להיות ממש חיוביים כל הזמן, אני פשוט מהנהנת, כי גם נראה לי שזה מה שהן רוצות לשמוע: הסכמה שבשתיקה או בהנהון. אם נגיד אני מצייצת איזה משהו רוחני, הן טוענות שהרוחניות שלי ממש לא לעניין כשזה מגיע לגברים, אז אני מהנהנת שוב. הנהון זה משהו שאנשים אוהבים, סתם בשביל שתדעו.

ולפתע בזמן האחרון אני פתאום מתחילה לשמוע מגברים כמה כל הנשים דפוקות. הופה! יש כאן בעיה. מחנה המין היפה אל מול מחנה המין החזק במחווה אנושית למלחמת העולמות גרסת 2012.

אז החלטתי לתת לכם לקבוע, כי באמת שקטונתי, אז להלן שני סיפורים משעשעים ביותר על דפיקותו של כל מחנה.

ידיד שלי יצא לשני דייטים. הבחורה נראתה נורמלית לחלוטין, אפילו נורמלית פלוס. בדייט השני, לאחר ששתתה כוס יין, היא הודיעה לו שיין ממש מחרמן אותה. הוא אמר לה שאין לו שום בעיה עם זה, אז היא הבהירה לו שהוא לא מבין, שהיא חרמנית כאן ועכשיו ויאללה מונית לבית שלה. ידיד שלי כמובן לא התנגד, כאילו דה ואיך שהם הגיעו לביתה, היא זרקה אותו על המיטה בעודה מעיפה לו את המשקפיים אי שם למעמקי מתחת המיטה. גם כאן ידידי היקר לא הביע התנגדות, אך בעודו מברך על מזלו ששפר עליו, הדייט החלומי שלו הפך לדייט בלהות, כשהיא שורטת, סוטרת או בקיצור, פשוט נותנת לו מכות. כמו כן, לפני סשן הסאדו, היא הודיעה לו שהיא מאוד צרה למטה, מה שהסתבר כנכון, עקב הראיות שנותרו על הסדין. לאחר שהגברת סיימה את האקט, היא ביקשה בקול מתפנק מידידי המוכה לחבק אותה. כמו גבר טוב, ידידי חיבק אותה עד שהיא נרדמה וכל עוד נפשו בו ברח על נפשו, לא לפני שהוא היה צריך לחפש את משקפיי הראיה שלו כחצי שעה. הוא אגב, מספר את זה ממש מצחיק, אבל הוא מספר כל דבר ממש מצחיק.

סיפור שני של המין השני. יש לי חברה שיוצאת למלא דייטים. אני ממש גאה בה על זה, כי הרווקים שבינינו יודעים עד כמה עולם הדייטים הינו מתיש ומאכזב. ומעשה שהיה כך היה:

היא חיכתה לו למטה. הוא הגיע ברכבו. הוא הציע שאולי הם יעלו אליה הביתה, כי בכל זאת, למה לא להיות גבר ולנסות לקצר תהליכים, היא כמובן סירבה. אז הם נסעו לאיזה מקום והבחור לא יוצא מהאוטו. חברה שלי תהתה במה מדובר והוא הודיע לה שעצרו אותו על שכרות ולכן הוא לא יכול לצאת מהאוטו ולשתות ובאותה נשימה שלף בירה שחורה (!) ושאל אותה אם היא רוצה להצטרף אליו לשתייה לילית במכונית. יצא חרוז. חברה שלי הסתכלה עליו במבט של: אר יו פאקינג קידינג מי? וניסתה לשכנע אותו לצאת מהרכב. עכשיו תדמיינו לעצמכם את הסצנה. כן, גם לי היה קשה.

לאחר שהוא לא הסכים לצאת והיא לא הסכימה להיכנס, הבחור כנראה חשב שהדייט הולך ממש טוב ושהוא ממש מרשים אותה, אז הוא הציע לה שוב שאולי ילכו הביתה, כי בכל זאת, הוא לגמרי הרוויח את הזיון.

אז מי יותר דפוק? אם הייתי צריכה לשלוף מהשרוול, ישר הייתי אומרת גברים, גם מתוך נאמנות למין שלי וגם מכיוון שעברתי דברים כל כך הזויים עם גברים שחברים שלי טוענים שאני חייבת להסתובב עם מלצמה על המצח, כי אף אחד פשוט לא יאמין לי. אבל זו אני וחברים שלי מכירים אותי, כך שהם יודעים שככל שהסיפור שלי ישמע הזוי, הוא חייב להיות נכון. אולי זה גם בגלל שאני לא משקרת. לא רק כבוד יש לנו הרומנים, אלא גם מילה.

אין לי מושג למה ומתי רובנו הפכנו לדפוקים. אני יכולה להגיד לכם שכשמישהו אומר לי שהוא דפוק, זה בין הדברים הכי דפוקים שאפשר להגיד. כולנו נדפקנו, זה לא אומר שאנחנו דפוקים וזה גם מה זה לא אטרקטיבי להגיד את זה. פעם, כשהייתי צעירה ודפוקה, משפט כזה ישר עשה לי את זה. היום, אין לי שום עניין לדפוק את עצמי בשום צורה שהיא. אני כן חושבת שאנחנו משועממים מידי, רגישים מידי, מנתחים מידי ופשוט שכחנו מה זה גוד אולד כיף. אנחנו כל הזמן מחפשים ריגושים וחושבים שאקסטרימי זה מה זה אקסטרימי, בעוד שאני חושבת שאקסטרימי זו שיחה טובה, צחוק מופלא וסקס ממש נהדר. אין לי מושג למה מי שמוצא את זה לא נשאר. אבל אף פעם לא הצלחתי להתחבר לאנשים דפוקים.

אגב, רק בשביל להבהיר, למקרה שזה לא הובן. בקרב הזה אין מנצחים. רק דפוקים ובחייאת אמא שלכם, !Grow the fuck up

זכות האישה

אז התחלתי לצאת עם מישהו. כן, גם זה קורה לפעמים. אני לוקחת את זה ממש לאט, עקב נסיון טרי ולא ממש מוצלח, אבל בינתיים הוא ממש בסדר. בעצם, הרבה יותר מבסדר. הסיבה היחידה שאני כותבת על זה היא עקב ויכוח שניהלנו לפני כמה ימים. טוב, לא ממש ויכוח, כי מי מתווכח בהתחלה, הרי ההתחלה זה הכול פאן אין דה סאן, אז בואו נקרא לזה דיון. זה היה אחרי ארוחת ערב (הוא שילם) וממש אחרי שהוא שאל את רשותי אם הוא יכול לתקוע גרעפס. אמרתי לו שברור, זה ממש לא מזיז לי ואז שאלתי אותו מה היה קורה אם זה היה הפוך. הוא קצת צקצק בלשונו ואחרי כעשר שניות הוא הודיע לי שאין לו שום בעיה עם זה. כמובן שהרמתי גבה, אבל אני אוהבת לתת לאנשים ליהנות מהספק, אז הנחתי לזה. שיחשוב בינתיים שאני לא תוקעת גרעפסים. נראה לי שדי הוקל לו שלא פיתחתי את הנושא והאמת שהעדפתי פשוט להיכנס למיטה מאשר להתדיין על משהו שלבטח לא נצליח להסכים בו.

אז גם זה וגם העובדה שאנחנו נמצאים בעיצומה של מערכת בחירות גרמה לי לחשוב על זכויות האישה. לא ממש בקטע של משכורת, פנסיה וכל הדברים החשובים האלה, כי אני לא האדם הכי פוליטי בעולם, אלא יותר בקטע של זכויות האישה במערכת יחסים. למה לגברים מותר לעשות כל מיני דברים ולנו אסור? שלא תבינו אותי לא נכון, אני הכי אולד סקול בעולם ואין לי שום בעיה להתקיים על משכורת ממש, אבל ממש גבוהה של בן זוגי, אבל יש דברים שגם לי בא לעשות. תוסיפו לעניין את העובדה שאני נקבה מסוג אלפא, מה שאומר שאני אוהבת דברים של גברים כגון: כדורגל, סרטי פעולה, כל מה שאקסטרים ולשחק פוקר. אגב, בפעם היחידה שהרשו לי להצטרף למשחק פוקר, ניצחתי את כולם ומאז משום מה לא הזמינו אותי יותר. נו, פעם בשנה ביקור בוגאס בכל זאת goes a long way.

אז לכבוד הבחירות הבאות עלינו לטובה ולכבוד העובדה שאני אישה ואולי גם למען שלום בית עתידי, החלטתי לכתוב עשר זכויות ממש ממש חשובות שלנו הנשים, למען אתם הגברים תשכילו, כי בינינו, אין דבר כזה יותר מידי כסף או יותר מידי שכל. הנה זה בא:

 

1. לדעת. התחלתי בזה, כי זו הזכות הכי בסיסית שיש. נשים אוהבות לדעת איפה הן עומדות, גם אם זה אומר שהן עומדות ממש בצד. פשוט תדווחו ואל תתנו לנו לנחש, להתכחש, לתהות וכל מילה אחרת שקשורה לנושא. זה נורא פשוט לדבר, אז פשוט תדברו. כמו שאתם לא אוהבים לא לדעת, ככה גם אנחנו. מי אמר שאנחנו לא דומים?

2. לעשות גרעפס/להפליץ/להזיע/לחטט באף. כן, אני יודעת שנשים לא עושות את כל הדברים האלה, אבל זהו, שכן. אנחנו אמנם עושות את זה בסתר, כי כאילו אסור לנו, אבל אנחנו לגמרי עושות את זה, כי מה לעשות, גוף האדם לא מבדיל בין גבר לאישה בקטעים האלה. תנסו אתם להחזיק גזים במשך שעות ונראה מה אתם חושבים על זה אחרי זה.

3. להיות עצמאיות. פעם היה לי פנצ'ר וביקשתי מבן דוד שלי שיבוא להחליף לי ובמקביל גם ביקשתי ממנו שיראה לי איך עושים את זה, בשביל שאוכל לעשות את זה לבד בעתיד. הוא הודיע לי שהוא לא מראה לי, כי כדאי שאתחיל להבין שגברים אוהבים שאישה היא חסרת אונים ואם הוא ילמד אותי את זה, אז מה עוד נשאר לי לבקש. אז גברים יקרים, עצם העובדה שאנחנו עצמאיות, לא אומרת שלכם לא נותר מה לעשות. עדיין נשארו מכשירי חשמל, שאין לנו מושג איך הם פועלים, לסחוב מזוודות ולנגב לנו את הדמעות. זה לגמרי המון, אז תהיו רגועים.

4. להיראות איך שבא לנו. ראשית, הרשו לי להעיד משהו על עצמי וזה שאני מאמינה שאישה תמיד צריכה להיות מוכנה. אני תמיד אהיה מטופחת למשעי, אך בשם כמעט כל בנות מיני, אני מעוניינת להכריז שלפעמים פשוט אין לנו כח, אין לנו זמן או שזה סתם על הזין שאין לנו. זה לא אומר שאנחנו מוזנחות, זה אומר שאנחנו אנושיות ואגב, אם אתם חושבים שלנו לא נכנסות שערות לפה בזמן מין אוראלי, אתם טועים ובגדול, אז נאה דורש, נאה מקיים. קאפיש?

5. להרוויח יותר. למה גברים מרגישים שזה מסרס אותם, לעולם לא אבין. במקום לשמוח שיש יותר כסף, אתם עסוקים במה זה עושה לאגו שלכם ובאופן מתמטי, ככל שנרוויח יותר, ככה האגו שלכם יפגע יותר. אז מזמן התייאשנו מהעובדה שאתם כל היום מתעסקים בגודל הזין שלכם, אין לנו כח שתתעסקו גם בגודל הארנק שלכם. אגב, באופן אישי, זה נחמד כששניהם גדולים, אבל זו אני.

6. לתת הוראות בזמן נהיגה. סיפור אישי קצר: לפני שנים העזתי להגיד לחבר שלי בזמן נהיגה אם הוא בטוח שזו הדרך. בואו נאמר שזו לא הייתה הדרך הנכונה לבחור ומאז העדפתי שנסתובב במשך שעות מאשר אחרי זה לבנות את האגו שלו שוב במשך שעות. נכון, הייתם בצבא ויש לכם חוש ניווט משהו משהו, אבל רחמא לצילן, גם לנו יש משהו בקופסא ןלמה לעזאזל אתם מתעקשים לא להשתמש בג'י פי אס? איזושהי חרדה מכל מה שקשור לג'י במקרה?

7. לפלרטט. היה לי פעם בן זוג שכל פעם כשדיברתי עם גבר אחר, הוא כבר ראה אותנו במיטה. הסברתי לו שבאופן מפתיע לא כל הגברים רוצים להיות איתי, אבל הוא הודיע לי שאין לי מושג על מה אני מדברת. אז כמו שלכם יש אגו, גם לנו יש אותו וגם אנחנו אוהבות לדעת שעדיין יש לנו את זה. זה לגמרי לא מזיק ולגמרי מועיל לביטחון שלנו ותחשבו על זה ככה: מישהו אחר מחמם אותנו ואתם מרוויחים. מה בדיוק רע בזה?

8. להגיד לא. זה שלפעמים לא בא לנו, לא אומר שאנחנו תחמניות ומניפולטיביות, פשוט לא בא לנו. גם לכם לפעמים לא בא לאסוף את הגרביים או להוריד את הקרש של האסלה, זה לא אומר שאתם עושים דווקא. אז תרגיעו, כי במילא יהיה לנו מצפון ונפצה אתכם. חצי מלא מישהו?

9. להיות עם יותר פרטנרים. תמיד, אבל תמיד, תעלה בשלב המסויים השאלה עם כמה גברים היית. יש חוק שנקרא חוק השלוש שאומר שאת התשובה של הגבר יש לחלק בשלוש ואת התשובה של האישה יש להכפיל בשלוש. אני ממש ממש מנסה להימנע מלדבר על זה, לפחות עד שהגבר שלי אומר לי שהוא אוהב אותי ואז הוא פשוט יצטרך לקבל את התשובה. אני לא אכנס לויכוח עתיק היומין שאישה היא זונה והגבר הוא דון ז'ואן, כי זה כ"כ פרמיטיבי ושוביניסטי שאפילו אה-פוליטית כמוני נהיית ישר שר, אם לא ראש ממשלה ומגנה בחירוף נפש על הזכות שלנו ליהנות. we want to have fun, what can I say.

10. להיות אישה. יש איזושהי תפילה שבין השאר אומרת "ברוך שלא עשה אותי אישה". היה לי חבר חוזר בתשובה ויום אחד שאלתי אותו מה זו השטות הזו. הוא הסביר לי שזה בגלל שהרבה יותר קשה להיות אישה, כי אנחנו צריכות לנהל את משק הבית, ללדת, לטפל בילדים וכאלה. אני מעוניינת בזאת למחות! יש לי הרבה שיחות עם אלוהים ואני לגמרי מודה לו שעשה אותי אישה, כי זה אומר שאני יכולה לא לדעת לעשות המון דברים ולהודות בזה, שאני לא צריכה לסחוב או לתקן שום דבר. אני לא צריכה להרוויח יותר, אני לא צריכה להתחיל עם אף אחד, אין לי חרדת פין, אני יכולה לבכות וזה יראה סקסי, אני לא צריכה לנסות להבין מישהו בלי להבין מילה ממה שהוא אומר לי ואני יכולה להשתמש בכל מה שאלוהים וההורים שלי נתנו לי בשביל להשיג בערך כל מה שאני רוצה. להיות אישה זה נפלא!

 

ותנו לי לסיים במשפט ממש ממש טוב. אבא שלי אמר לי פעם שאם מישהו אמר את זה לפני יותר טוב, אין לי מה להתאמץ ולנסות למצוא ולהגיד משהו יותר חכם ואני חייבת לציין שכל עצה שאבי נתן לי התגלתה כנכונה ומעולה ואני גם בודהיסטית ידועה, כך שאגו זה ממני והלאה ולכן אשמע בקולו ובקול בודהה גם הפעם ואסיים בזה:

תבניות

 

לפני שבועיים מישהו, לא חשוב איך קוראים לו, אמר לי שאני חיה בתבניות ושגם חינכו אותי לחיות בתבניות. מי שמכיר אותי ואת מי שחינך אותי לבטח מסתכל על ההצהרה הזאת ומתפוצץ מצחוק ואחרי שהוא מסיים לצחוק, אומר לעצמו: וואט דה פאק אר יו טוקינג אבאוט?

אני לא ממש צחקתי כששמעתי את זה, כי כשמטיחים בך דברים, זה לא מצחיק בהתחלה. זה אולי מצחיק אחרי זה ואני גם לא אוהבת שצועקים עלי, כאילו, למה ככה להרים את הקול?

הוא אמר לי עוד כמה דברים, אבל הם לא רלוונטים למה שאני רוצה לכתוב ולמען האמת, גם לא ממש רלוונטים אלי.

הנה גילוי נאות וקטן: בתור ילדה לא סבלתי את השם שלי. לא רציתי שם מיוחד ודאז השם שלי נחשב מאוד מיוחד. רציתי שם רגיל, כשהשלישיה בפסגה הייתה: מירב, מיכל וטלי.

כשהתבגרתי הבנתי שפשוט לא היה יכול להתקיים מצב שאקבל שם רגיל והחלטתי לקבל ולאהוב את השוני שלי, אם זה בשם ואם זה בדברים אחרים.

הנה עוד גילוי: כשחייתי בניו יורק המופלאה, פגשתי גבר שאמר לי שאם נגיד יש 10 תבניות בעולם שאפשר להתאים אליהן אנשים, כשאני נולדתי, אלוהים היה צריך לצקת תבנית מיוחדת בשבילי, כי פשוט לא התאמתי לו לאף תבנית. זה נאמר באנגלית, אז זה בכלל נשמע מתוחכם ובדיעבד הבנתי שזו הייתה דרכו האלגנטית להגיד לי שעם כל הכבוד לתבנית המיוחדת שלי, הוא מעוניין בתבנית מוכרת. אבל הוא אמר את זה ממש יפה.

רק בשביל שמי שלא מכיר אותי יבין, הנה תקציר עובדתי על מאיפה אני באה: אמא של סבתא רבא שלי הייתה מהחצר של רבי מלובביץ' ובעקבות שערוריית מין, משפחתי סולקה בבושת פנים מהחצר. סבא שלי היה נוצרי ואבא שלי יתום שאימצו אותו, כך שנקודת הפתיחה שלי הינה לא תבניתית בעליל, אז בחייאת, כאילו שבכלל יש לי ברירה.

לפני חודש מילצרתי לקוח ששאל אותי אם יש אצלנו עיתון הארץ. אמרתי לו שלא, כי הארץ הוא לא מיינסטרים ויש לנו רק ידיעות, כי זה פונה לקהל יותר רחב. ואז נכנסנו לשיחונת שכזאת ואמרתי לו שאני באופן אקסקלוסיבי קוראת רק פנאי פלוס. הוא הסתכל עלי במין מבט כזה שהבנתי שמיד נכנסתי לו לתבנית של מלצרית קצת טיפשה שקוראת פנאי פלוס. אבל אני רגילה שהרושם הראשוני עלי מוטעה לחלוטין, אז המשכתי וסיפרתי לו שיצאתי פעם עם מישהו שתמיד ציין שהוא קורא את עיתון הארץ והיה מזועזע מבחירתי בחומר הכתוב הרדוד, אבל המשכתי והסברתי לאותו לקוח שרק מישהי ממש ממש חכמה כמוני, שיודעת בדיוק כמה היא חכמה, יכולה להרשות לעצמה להודות בחופשיות שהיא אוהבת לקרוא משהו ממש רדוד. במחי מילה התנפצה לה התבנית שהוא הכניס אותי אליה והוא הודיע לי שזו בין התשובות הכי יפות וחכמות שהוא אי פעם שמע וגם נתן לי היי פייב מרוב שהוא היה מרוצה ממני.

בימים האחרונים בעקבות כל מיני דברים שעברתי עם עצמי, מחשבות, תהיות וכיוצא בזה, ניסיתי להבין סוג של פרודקס: רובנו מנסים כל החיים להוכיח שאנחנו לא חיים בתבניות ואנחנו מיוחדים ושונים, אך בסופו של דבר, אנחנו לא רק זקוקים לתבנית, אלא גם זקוקים שהאנשים שאנחנו בוחרים להיות איתם בקשר, יתאימו לנו לתבנית מוכרת. ברגע שעומד מולנו מישהו שאין לנו מושג איך להגדיר אותו, אנחנו לא ממש יודעים איך להגיב לעניין. התניות וכאלה.

ואז העמקתי בתהיותיי, כי אני אדם מאוד עמוק, שזה מתעצם כשזה מגיע ליחסים רומנטיים.

כשהלב לוקח פיקוד, כמעט במקביל גם הפחד והחרדות נכנסים, מכיוון שהסיכון נעשה יותר גבוה. אני חושבת שבתאוריה רובנו מעוניינים בחיים לא שגרתיים, מלאים בהרפתקאות וחוויות והפתעות, טובות כמובן, אבל כשעומד מולנו מישהו שמסוגל לספק לנו את החיים האלו, אנחנו לא יודעים איך להגיב אליו וסוג של מקבלים רגליים קרות ובסופו של דבר בוחרים בתבנית שאנחנו מכירים.

יותר מזה, בגיל מסויים, עקב הנסיון, אנחנו יודעים מה אנחנו מחפשים. מה אנחנו חושבים שטוב לנו ונעים לנו. אנחנו יוצרים איזושהי תבנית ומקווים שמישהו יתאים לתבנית הזאת. יש בתבנית הזאת רשימת דרישות שחייבות להתקיים. עכשיו, בואו נאמר שמגיע מישהו שסוג של נכנס לתבנית, אבל לא בדיוק. מה אנחנו עושים? אנחנו מנסים להתאים אותו לתבנית. בתחילה זה בראש שלנו ואחרי זה גם בפועל. זה מתחיל ב: 'אם רק הוא היה גם ככה, או פחות ככה, זה היה מושלם, וממשיך ב: "למה אתה לא יותר ככה ופחות ככה?" במקום פשוט להתבונן באמת באמת במי שעומד מולנו ולהבין שאין שום צורך שהוא או היא יכנסו לאיזושהי תבנית ספציפית שעיצבנו במוחנו או בליבנו, אלא שפשוט הוא יהיה כמו שהוא. בלי התניות ובלי תנאים.

כמובן שיש לגמרי דיל ברייקרס. אצלי זה למשל מישהו שמעדיף את חברים על סיינפלד וכל גיבור על על פני סופרמן. למען האמת, פשוט למדתי לא לשאול את זה, כי לפעמים עדיף לא לדעת. זה קצת כמו פוליטיקה: למה להיכנס לויכוח חסר סיכוי?

אבל פור ארגיומנט סייק, בואו נאמר שאין דיל ברייקרס ולמראית עין הכול הפי הפי ג'וי ג'וי. למה, פור גוד סייק, מתעורר אצלנו הצורך לקמט, לדחוף ואיכשהו להתאים את אותו אדם לאותה תבנית מוכנה? למה לא פשוט לזרום עם החוויה ולראות לאן היא תביא אותנו? נכון, יכול להיות שהיא תביא אותנו למחוזות כואבים, אבל גם יכול להיות שהיא תביא אותנו למחוזות ענוגים. או דה פאק נואז?

אולי אני אומרת את זה כי תבניות זה ממני והלאה ואולי אני אומרת את זה כי מבחינתי החדש לא פחות מופלא מהמוכר ואולי אני אומרת את זה, כי אני ממש ממש חכמה, למרות שאני קוראת את פנאי פלוס. יש מצב שכל התשובות נכונות.

אז לכל מי שמנסה להכניס אותי לתבנית, שלום. קוראים לי עופרי (תודו שזה שם מיוחד). אין לי מושג לאיזו תבנית אני נכנסת ואני גם לא מעוניינת לדעת. אל תנסו להכניס אותי לתבנית, כי זה לא יקרה. לא בגלל שאני מרדנית וסוררת, אלא בגלל שבשביל מה? הרבה יותר מעניין איתי ככה.

אגב, משהו קטן לסיום. ממש לא מזמן חל יום הולדתי ואני מעוניינת לשבור סוג של תבנית שהייתי בה, כי שנה חדשה, תובנות חדשות וכאלה: תמיד שואלים אותי מה אני רוצה מתנה ותמיד אני אומרת שכלום ומה אני צריכה (בכל זאת שורשים פולניים), אבל הפעם, אני יוצאת מהתבנית ואומרת: לכו על זה! מאוד קל לקנות לי מתנות, אני אוהבת את סופרמן ויהלומים, לאו דווקא בסדר הזה, אבל תקנו לי מה שבא לכם, כי פאק על כל התבניות!

שנה טובה

 

יש לי שאלה קבועה שאני שואלת אנשים, טוב, בעיקר גברים: מה אתה מעדיף, זריחה או שקיעה? 98 אחוז מעדיפים שקיעה. אני מתארת לעצמי שיש לזה כמה סיבות: אחת, אנשים נורמלים ערים בשעת השקיעה ולא בשעת הזריחה. שתיים, היא נחשבת יותר רומנטית. שלוש, היא יותר בנאלית.

אני, אני מעדיפה זריחה, לא כי היא יותר יפה, שתיהן יפות עד מאוד, פשוט כי היא מסמלת לי התחלה ואני אדם של התחלות. סופים אף פעם לא עשו לי את זה.

ישנו משפט אלמותי של ג'ורג' אליוט שהולך כך: "לעולם לא מאוחר מידי להפוך לאדם שרצית להיות". תנו לי רגע שניה להתרגש מהמשפט הזה. הוא תמיד מרגש אותי מחדש.

ראש השנה הוא תמיד זמן של חשבון נפש. אני נדפקתי עוד יותר, כי זה יוצא עם יום ההולדת שלי, כך שזה חשבון נפש בריבוע.

זה לא שאני נגד חשבונות נפש, אבל מכיוון שאני בודהיסטית מתהווה ויהודיה מאמינה, אני מנסה להימנע מחשבונות נפש ואני יותר נוטה ל: סבבה, היה, קרה, יופי או לא יופי, מה הלאה?

 

לא תמיד הייתי כך כמובן, זו פשוט אחת הפרבילגיות של הגיל, שאתה מבין שכמה שתטחן מים, לא יצא מהם זהב, אז אתה פשוט לומד להביט בחייך ואוסיף ואומר שאני ממש משתדלת להביט בהם בחיוך. זה קורה 99 אחוז מהפעמים.

אך עדיין, בת אנוש אני ולכן אני כן מריצה את השנה האחרונה בראשי ובליבי ומנסה ללמוד מנסיונות שלא צלחו. אני לא מאמינה בטעויות, אלא רק בנסיונות שאיך לומר, לא היו להיט. אדם הינו סך חוויותיו, נסיונותיו, הרפתקאותיו, פגישותיו והחלטותיו (נשברו לי השיניים עכשיו רק מלנסות ולהגיד את זה) ואני לגמרי בעד לנסות וכמה שיותר.

 

אז הנה 10 דברים ממש חשובים שלמדתי/עשיתי/ניסיתי השנה:

1. למדתי שאם אני לא אזיז את התחת, שום דבר לא יקרה. זה אולי נשמע בנאלי, אבל זה בכלל לא. הרבה מאיתנו סומכים על מזל, גורל או לחילופין שמישהו יעשה את העבודה בשבילנו. אז זהו, זה לא קורה.

2. למדתי לעשות דברים בשביל עצמי ולא להתייחס למה שאנשים אחרים חושבים. האמת שאת זה אני עושה מזמן, אבל אני לומדת את זה מחדש כל שנה.

3. למדתי להקשיב ולא רק לשמוע. לעיתים אנחנו נוטים לשמוע מה אנשים אומרים לנו, אבל לא באמת להפנים את זה. הרבה כאבי לב מגיעים בעקבות.

4. אפרופו להקשיב, למדתי גם רק לשמוע. לפעמים אנשים אומרים דברים, אבל לא באמת מתכוונים לזה. אין לי מושג למה הם עושים את זה, אבל הם עושים.

5. למדתי שאני ברת מזל ושקיבלתי את המשפחה והחברים הכי טובה וטובים בעולם. גם את זה תמיד ידעתי, אבל את זה אני לומדת בכיף כל יום.

6. למדתי להקשיב ללב שלי יותר. הוא מדבר כל הזמן ולפעמים אני עושה את עצמי כאילו אני לא שומעת. אבל הוא עקשן ועלי לציין שגם סוג של פיקח.

7. למדתי עוד יותר לא להתנהל מהאגו. אני עובדת על זה כבר שנים וזה פשוט דבר נהדר. אני ממליצה בחום לכל אחד ואחת מכם. אגו זה דבר מיותר לחלוטין.

8. למדתי שאנשים אוהבים לסגור דלתות. אין לי מושג מה זה הקטע הזה, אני תמיד משאירה דלת פתוחה, כי אף פעם לא יודעים מי יכנס. יכול להיות שזה בגלל שהם מתנהלים מאגו. גם את זה אני ממליצה לעשות בחום. נכנס מלא אוויר לנשימה ככה.

9. התחלתי ללמוד לנגן גיטרה. כבר חמש שנים אני מתכננת לעשות את זה וסוף כל סוף יישמתי. אני עדיין מתכננת להתחיל ללמוד גלישת גלים.

10. למדתי שאני ממש גאה בדרך שלי. לעיתים היא לא מובנית לאנשים, לעיתים היא קשה בטירוף, אבל היא תמיד מסעירה, מרגשת, מעניינת, מפתיעה והכי חשוב, היא שלי.

 

וואו. ממש למדתי הרבה, אבל תמיד הייתי תלמידה מצטיינת. פחות מ-90 זה סוג של נכשל. אז הנה עוד כמה דברים, בונוס ככה עלי, שהחלטתי שאני רוצה לעשות השנה בנוסף לגלישת גלים:

לאהוב אדם אחד באמת.

לתת לאדם אחד לאהוב אותי באמת (זה אומר שהוא צריך להכיר אותי באמת, עובדת על זה, מבטיחה!).

סליחה ומחילה

 

החגים. רק יהודים יכולים להמציא תקופה שאורכת כחודש, כשבחודש הזה נאלצים לעבור רכבת הרים של רגשות, לעלות 3 קילו, לבכות שעלינו 3 קילו, לצום יום אחד ולהיות בטוחים שנרד בו 3 קילו, לאכול אחרי זה ולעלות עוד קילו ולהגיד שנרד אותם אחרי שנסיים עם הסופגניות והלביבות ואז להיזכר שעוד שניה יש קניידעלך, אז לרדת את הכול ממש לפני הקיץ.

תקופת החגים הינה תקופה של חשבון נפש, סליחות, מחילות וחרטות ואני קיבלתי בונוס מיוחד וגם נולדתי בתקופה הזו, כך שבכלל חשבון הנפש שלי נהייה מתמטיקה.

אז לכבוד תקופה זו, הנה קצת חשבון נפש מיני אישי ואולי גם קצת אוניברסלי.

שאלה: כמה פעמים התחרטם ששכבתם עם מישהו? לבטח מי שעונה בלשון זכר יגיד שלא ממש זכור לו ואילו מי שעונה בלשון נקבה תאמר שמרוב שיש פעמים כאלה היא כבר לא זוכרת. אני בכלל טוענת שאין לבכות על שפיך שנשפך ומה שהיה היה, החכמה היא לא לחזור על אותה טעות בשנית, או לכל הפחות, לא להתחרט עליה בשנית. יש בסקס מה שנקרא "תענוג אסור". אצל נשים זה אסור כי אחרי זה הוא לא ירצה לראות אותך ואצל גברים זה אסור כי לא יפה לבגוד, אבל לא נורא, היא לא תדע. לפעמים אני תוהה אם אלוהים החליט לתת לנו מתנה וקוץ בה: תהנו, אבל תסבלו. יש לו הרבה קטעים כאלה. אני חושבת שיש לו חוש הומור שחור ביותר.

הנה עוד שאלה: כמה פעמים בנות הרגשתן צורך להתנצל שלא שכבתם איתו וכמה פעמים הוא גרם לכן לפתח סוג של מצפון? זה בד"כ מלווה במשפטים הבאים: "אני אף פעם לא עושה דברים כאלה" "בחיים לא נמשכתי למישהי ככה" "כל החברות הרציניות שלי התחילו בסטוץ" וכדומה. אני חושבת שדווקא מי שבא עם משפטים שכאלה צריך לפתח סוג של מצפון ולבקש סליחה ממכן על כך שהפר את הדיבר התשיעי. אם אתן תסלחו, אלוהים ישקול לסלוח.

אלוהים יצר לנו סוג של פרדוקס: להזדיין זה כיף לא נורמלי, אבל אני לא ממש מרשה לכם, אבל יחד עם זה, על זה סובב העולם. אימפריות נפלו בגלל ששליטן חשב עם הזין, נשיאים כמעט הודחו, כי גם הם חשבו עם הזין ומיליוני בנות בכו, כי כל הגברים חושבים עם הזין. האם זו הדרך של אלוהים להשתעשע בנו ואיתנו? האם זוהי דרכו לומר תתאפקו, למרות שאני יודע שזה כמעט בלתי אפשרי? כפי שציינתי, יש עליו חוש הומור לא רע בכלל.

לי יש פרשנות משלי לעניין: אני חושבת שהלב של אלוהים היה במקום הנכון כשהוא יצר לנו ליבידו. הוא התכוון שנהנה, אבל הוא גם קיווה שנפתח סוג של מצפון. שנדע שיש דברים שלא עושים, כי זה פוגע במישהו אחר, שנדע לעשות את הדברים במידה ועם טעם ושסקס לא יהפוך להיות מטרה בפני עצמה, אלא שפשוט יקרה, או לא יקרה.

אני חושבת שסקס זה דבר מאוד חשוב. הוא חשוב לגוף כמו שהוא חשוב לנפש, אבל יש דברים לא פחות חשובים ממנו, שמשום מה נשכחים בצד הדרך וכאן נמצא ואורב לו החטא, שעליו אח"כ אנחנו צריכים לבקש סליחה.

אז לסיום חגיגי במיוחד אני רוצה לברך את כולכם לשנה החדשה בברכה מיוחדת. אני מאחלת לכולכם שתזדיינו, תשכבו, תתעלסו, או איך שאתם רוצים לקרוא לזה ותהנו מכל רגע.

נשים יקרות. אני מאחלת לכן שתהיו רק עם מי שאתן באמת רוצות להיות ולא בגלל שלא היה לכן נעים או שחשבתן שאם לא תשכבו איתו, הוא ילך. שילך.

גברים יקרים. אני מאחלת לכם שתתקשרו למחרת (גג עד השעה 12 בצהריים), כי ככה גבר אמיתי מתנהג. שלא תחפשו שלל תירוצים ושקרים בשביל להשכיב מישהי, תהיו כנים ותגידו לה שאתם מתים לזיין אותה ושלפעמים תחשבו עם הראש. אם אתם לא כסילים לחלוטין, יש לו כמה דברים מאוד חשובים וחכמים לומר בנושא.

ולכולכם ככלל אני מאחלת שנה ללא חרטות, מלאה בהתנסויות וחוויות חדשות ואם במקרה יוצא לכם לטבול את רגליכם במימיו העכורים של חטא כלשהו, תבקשו סליחה. לא רק אלוהים יעריך את זה. שנה טובה!

סימנים מחשידים

 

כשהתחתנתי, מעבר לעובדה ששמחתי שמצאתי את האדם איתו חשבתי שאהיה פוראבר אנד אבר, ממש ממש שמחתי שאני יוצאת מעולם הדייטים. הייתי ממש אופטימית וכולה בת 23. היום אני כבר לא ממש בת 23, אבל עדיין ממש אופטימית, אבל עם הגיל, לעיתים אופטימיות הופכת להיות אופטימיות זהירה.

כולנו היינו שם, חלקנו עדיין שם וחלקנו נהיה שם עוד הרבה זמן ואני מקווה שכולנו ניזרק מהמעגל הזה בשלב זה או אחר, כי כפי שציינתי כאן בעבר, אני חושבת שאם אין לך אהבה, החיים שלך לא באמת שלמים ומאושרים.

כשהייתי יותר צעירה עבדתי בעבודה (זה סודי, אני לא יכולה לגלות) שבין כל הדברים שלימדו אותנו, למדנו איך לזהות סמח"ים אצל אנשים. אל דאגה, אני כבר מסבירה מה זה סמח"ים. סמח"ים זה ראשי תיבות לסימנים מחשידים. להבדיל מבחיים האישיים, בעבודה הזאת חל איסור מוחלט להתעלם מכל סימן מחשיד שהוא ואין לתת הנחות, בעוד שבחיים האישיים, גם אם עולים סימנים מחשידים, אנחנו נהיים הקופים האלה שלא רואים, לא שומעים ולא מדברים. יענו, אולי זה יעבור.

בעולם הדייטים הצבעוני והמופרע ישנם סמח"ים לרוב. יש את הרגילים והמובנים מאליהם, שאחזור עליהם בקצרה: הוא לא מתקשר, הוא לא עונה, הוא עסוק וכו'. כשאני חושבת על זה, זה אפילו לא סמח"ים, זה נורות אדומות שמשתוללות אול אובר דה פלייס.

אבל יש סמח"ים ממש קטנים, כאלה שאת יכולה למצוא להם תירוצים מפה עד להודעה חדשה. זה יכול להיות במעשים או במין משפטים קטנים כאלה שהוא אומר לך ואת מעבירה אותם הלאה, כי אולי נפלט לו. אז זהו, שחבל, כי כמו שהמורטת שלי אומרת: שערה קטנה היום, זו שערה גדולה מחר ולא משאירה שום מקום לספק.

אז לשירותכן, להלן 10 סימנים מחשידים, שאם את נתקלת באחד מהם ובטח ובטח בכמה, קומי, תלכי ואל תסתכלי לאחור. להסתכל קדימה זה הרבה יותר שווה.

1. "אני צריך לקום מוקדם בבוקר". אף אחד לא צריך לקום מוקדם בבוקר, אלא אם כן הוא עובד על משאית זבל.

2. אם הוא מעדיף תמיד הודעות טקסט על להתקשר. אינטימיות זה ממנו והלאה.

3. אם הוא מתחיל למלמל בכל פעם שאת שואלת אותו מה הוא עושה מחר. שימשיך למלמל לעצמו.

4. "אני לא טוב עם הורים". נכון, מאמינים לך.

5. "בימי רביעי אני תמיד עם החבר'ה". (גם בשני, שלישי, חמישי וסופ"ש. בראשון אני בנפילת תחילת שבוע).

6. "אני לא מתאהב בקלות". הוא לא מתאהב בך בקלות.

7. אם הוא לא מתקלח כבר לפני שאתם נפגשים. משהו כאן מסריח.

8. "תמיד היו לי בעיות אינטימיות". אתה צוחק כאילו?

9. "את צריכה כסף למונית?" רוב הסיכויים שנהג המונית יהיה יותר מעוניין בך.

10. "אני מחבב אותך". אין צורך בהסברים.

 

והנה עוד אחד, בונוס עלי ככה:

תחושת בטן זה דבר מאוד חזק. ברגע שזיקקת אותה ואת בטוחה שהיא לא פחד ממה שעלול לקרות או רצון שמשהו יקרה, היא אף פעם לא טועה. אם משהו מציק לך בבטן, זה לא סתם. אומרים שהלב לא טועה, אבל לדעתי, הבטן הרבה יותר מדוייקת ממנו, אז אם היא מתחילה לעשות לך בעיות, תקשיבי לה. היא חכמה הדבה הזאת.

אז לסיכום, אני מאחלת לכן קשר שהסמ"ח היחיד שיהיה בו זה שמצאת את הטבעת שהוא קנה לך, אבל את לא יודעת מתי זה יקרה. גם כאן הבטן נמצאת בפעולה נמרצת, אבל לגמרי ברוכה.

נשיקות

 

אזהרה: זהו טור אופטימי.

פעם בקיבוץ היה לנו את "בית שרת". "בית שרת" היה אולם מופעים והיו בו את כל ההופעות הכי טובות בארץ ובכל יום רביעי היה את "מועדון הסרט הטוב", שם הקרינו את הסרטים הכי חדשים שיש.

מי שגדל בקיבוץ בוודאי מזדהה עם התחושה שפעם בשבוע יכולנו לשעתיים לראות שיש עולם גדול ושונה מחוץ למדשאות הקיבוץ. כשהייתי בכיתה ח' הקרינו את "סינמה פראדיסו", הסרט שאני הכי הכי אוהבת בעולם. "סינמה פראדיסו" הוא סיפור אהבה לקולנוע, סיפור אהבה בין אדם לרעהו, סיפור אהבה לחיים עצמם. בסצנה הסופית של הסרט, אפילו האדם הציני ביותר שישב ב"בית שרת" מחה דמעה, כשבה רואים את כל סצנות הנשיקות שנקטעו ע"י כומר העיירה מכל הסרטים שאי פעם הוקרנו באולם הקולנוע של העיירה האיטלקית הקסומה. אני חושבת שאז התאהבתי סופית במה שנקרא קולנוע. באנגלית זה נשמע יותר טוב: סינמה.

אז הנה הגענו לעוד סיומה של שנה אזרחית וכתבו כבר כל כך הרבה על הנשיקה הזאת שאמורה לקרות בדיוק כשהשעון מזיז את מחוגיו לחצות. בסרטים, תמיד בסוף מוצאים עם מי להתנשק. זה תמיד ברגע האחרון ואני מוצאת את עצמי יושבת באולם החשוך, קצת בלחץ אם הנשיקה תקרה או לא, למרות שברור לי שהסוף הטוב ידוע מראש.

אבל החיים, זה לא ממש סרט ומלבד יום האהבה זהו החג המפחיד ביותר לקהל הרווקים באשר הוא. כאילו לא מספיק גרוע שאין לך עם מי להתנשק כל יום, גם יש יום אחד בשנה שלא נותן לך לשכוח את זה.

אבל שנה אזרחית חדשה בפתח ויש לי מין אמונה כזאת שתמיד צריך להתחיל בטוב, כי אז זה משליך על כל השאר. האמת שאני גם אוהבת לסיים בטוב, אבל זה לא קשור לאמונה, זה קשור לאופי וזה כבר דיון אחר לחלוטין. אז לכבוד השנה שבאה עלינו לטובה (אם כי מי שמאמין לתרבות המאיה, זו גם השנה האחרונה של האנושות, מה שאומר שבכלל צריך להתחיל לחיות כמו שצריך), להלן 10 הנשיקות הפרטיות שלי שהכי הכי אהבתי וגם שאף פעם לא אשכח.

 

1. הנשיקה הראשונה. די ברור למה כתבתי אותה, מי שוכח כאלה דברים. זה היה בחדר בקיבוץ עם בחור שקראו לו מישל והוא היה עירוני. אז בקיבוץ זה נחשב כמעט טומאה, אבל אף פעם לא ממש הייתי בקטע של חוקים. לפי מה שאני זוכרת, הוא נישק ממש טוב, אבל לא היה לי אז למה להשוות ואני זוכרת שממש התרגשתי.

2. הנשיקה הראשונה עם מי שאהבתי. הוא לא רק היה עירוני, אלא גם גוי. גוועלט. אריאן היה הולנדי הורס, גבוה ותכול עיניים ואיך שהוא הגיע לקיבוץ, רציתי להתנשק איתו. האמת שכל הבנות בקיבוץ רצו להתנשק איתו, כי הוא היה נורא יפה, אבל הוא בחר בי, מה שעשה את הנשיקה הראשונה איתו עוד יותר מתוקה.

3. הנשיקה הראשונה אחרי הגירושים שלי. חיכיתי לה המון זמן, כי חיכינו עד שאתגרש. זו הייתה כמו נשיקה אסורה שכזו, למרות שהיא הייתה מותרת. היא לקחה כמה שעות ואני זוכרת שממש היה לי קשה לנשום.

4. כהמשך לנשיקה הראשונה הזו, אני זוכרת גם את הנשיקה האחרונה איתו. ידעתי שהיא האחרונה ורציתי לזכור כל שניה ממנה. אחרי שהיא הסתיימה בכיתי שעות.

5. הנשיקה האחרונה שנתתי לסבא שלי על הלחי. כשהייתי בת 15 סבא שלי חלה בסרטן. אהבתי אותו אהבת נפש ולקחתי מאוד קשה את המחלה שלו. שבוע לפני שהוא נפטר, הוא כבר לא הסכים שהנכדים שלו יראו אותו בסבלו. זאת הייתה הפעם האחרונה שנישקתי אותו ובלב ביקשתי מאלוהים שלא יקח אותו ממני. אלוהים העדיף שהוא יהיה קרוב אליו. אני מבינה אותו.

6. נשיקת הסילבסטר בהודו. היה לי חבר אמריקאי, פול, כך שזה היה סילבסטר אמיתי ופעם ראשונה שממש הרגשתי להתנשק בחצות. חוץ מזה, ממש אהבתי אותו, אז אני חושבת שזה גם היווה פרמטר להיותה אחת הנשיקות.

7. הנשיקה הראשונה שנתתי לאחיין שלי. קוראים לו נועם והוא הדבר הכי מתוק שיש בעולם הזה. אני מנשקת אותו כל הזמן מאז.

8. נשיקת החופה של אחי ואשתו. זו אמנם לא נשיקה שהשתתפתי בה, אבל זו נשיקה שמאוד התרגשתי להיות עדה לה. אחי הקטן, תמיד יהיה אחי הקטן ולראות אותו מתחתן עם בחירת ליבו הנהדרת ומנשק אותה במטע הזיתים היה בין הרגעים הכי מרגשים בחיי.

9. הנשיקה שג'ק המורה שלי לפרסום נתן לי כשסיימתי את התואר. ג'ק אהב אותי הכי מכולם וחשב שאני הדבר הכי חכם מאז איינשטיין. אני חושבת שהוא התרגש כמעט כמו אבא שלי כשסיימתי את התואר. אנחנו מתנשקים כל שנה כשאני בניו יורק. אני אוהבת אותו בכל ליבי.

10. הנשיקה שעוד תגיע. זאת תהיה הנשיקה עם זה שאדע שהוא יהיה היחיד שאנשק במשך כל חיי. אני מתארת לעצמי שזאת תהיה נשיקה מאוד ארוכה ורכה ומתוקה וכשהיא תקרה אני אדע שזהו. מצאתי עם מי להתנשק כל שנה, כשהשעון יזיז את מחוגיו לתחילתה של שנה חדשה. אני בטח אנשק אותו כל יום. סתם כי יבוא לי.

 

ולסיום אני מאחלת לכם מלא מלא נשיקות. עם מי שאתם אוהבים ועם מי שיקר ללבכם, אם זה על הלחי, או על השפתיים, או אחת האהובות עלי, על הראש וגם אם אין לכם את מי לנשק, תמיד תזכרו שתמיד יש את מי לנשק, אז תסתכלו על מי שנמצא ולא על מי שעדיין לא, כי אחרי הכול, הספירה לאחור החלה ברגע שנולדנו, לא חבל לבזבז את הזמן על מה שאין?

שולחת לכם מלא נשיקות. xoxo .`

נמסטה

 

אני מתריעה מראש: טור פילוסופי במיוחד!

השבוע חזרתי משבוע עבודות שירות בויפאסנה. למי מכם שאינו מתמצא בדברים רוחניים, הויפאסנה הינה שיטת מדיטציה בת 2500 שנים, שחוכמתה התגלתה ונמסרה ע"י מידקארתה גאוטמה, הידוע יותר בכינויו: בודהה. אגב, בודהה בסנסקריט פירושו: זה שהתעורר.

כל מי שחוטא בלשמוע על דברים ולא לחקור אותם לעומקם, או לפחות לרוחבם, שואל אותי שאלה אחת לגבי הויפאסנה: "מה, את הולכת לשתוק עשרה ימים?" אני מנסה להסביר בענווה (אחת התכונות שנרכשות שם) שהשתיקה הינה חלק קטן בתהליך והינה אמצעי ולא המטרה עצמה. מטרת המדיטציה היא להחל במסע אל תוך עצמך ואל נפשך ולצאת מהמסע הזה נקי יותר, מאושר יותר, מודע יותר ומי יכול לעשות את זה כשאנשים אחרים מבלבלים לו את המוח? גם ככה המוח של עצמנו מבלבל לנו את המוח כמעט בכל שניה נתונה.

את הקורס עשיתי פעמיים - נפלא וקשה כאחד והפעם החלטתי לתת קצת בחזרה וללכת לעבוד כמה ימים ולהכין את המקום לתלמידים שצריכים להגיע ולשאוב מחוכמתו, בינתו ונהדרותו של הבודהה.

אחד הדברים המרכזיים שצריך לוותר עליהם שם זה סקס. מעבר לכך, ישנה הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים. אסור גם לשקר, לגנוב, להרוג, לפגוע, לדבר לא יפה על אנשים אחרים, בקיצור, כל הדברים שרובנו עושים על בסיס יומיומי ואפילו לא שמים לב לכך.

אם תדברו עם בחור שעבר קורס כזה, הוא יגיד לכם שבארבעה הימים הראשונים, כל מה שהוא יכול לחשוב עליו זה סקס, פשוט כי זה אסור. לא שהם לא חושבים על זה גם ככה, אבל האיסור מגביר את החשיבה. תוסיפו לזה שאסור להם לשקר ("אני אתקשר אליך") לפגוע ("אני אתקשר אליך") לדבר לא יפה (" זה לא את, זה אני") ותבינו עד כמה זה קשה.

מכיוון שבעבודות השירות עושים מדיטציה רק 3 שעות ביום ולא 12 שעות כמו בקורס, היה לי הרבה זמן לחשוב שם, בזמן שכיבסתי, ניקיתי, בישלתי ועשיתי שליכטות ושפכטל וחשבתי לעצמי באיזה עולם אנחנו חיים. עולם בו הערכים החשובים ביותר זה סקס וכסף, לא תמיד בסדר הזה, עולם בו זה בסדר לשקר, לפגוע, להבטיח ולא לקיים, או בקיצור, להתנהל לחלוטין מהאגו. רק המחשבה שאני צריכה לחזור לעולם "האמיתי" הזה, גרמה לי לשפשף יותר חזק את הכביסה. מעניין שהעולם "האמיתי" הינו עולם כ"כ שיקרי, או בביטוי שכולכם מכירים: "הבל הבלים".

מה שהעסיק אותי הרבה זה מערכות יחסים. בואו נאמר שאני יוצאת עם מישהו והוא מתנהג לא יפה: לא מתקשר, מבטיח ולא מקיים, מתעלם, בקיצור, זורק עלי זין (אחרי שהוא מכניס). כל חברותיי וחבריי יגידו לי להתנהג באותה צורה בדיוק: תני לו לטעום מהתרופה של עצמו! תתעלמי, תבטיחי ולא תקיימי, אל תעני, בקיצור, תחשבי עם האגו, אל תרגישי עם הלב. חזלנ"ו ובודהה אומרים כבר שנים משפט מאוד חכם: "אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך", אך בכדי לקיים משפט זה, אנחנו חייבים לוותר על האגו, משימה כמעט בלתי אפשרית, גם אם אתה טום קרוז. זו לא חכמה לנהוג יפה במי שנוהג בך יפה, החוכמה היא לנהוג יפה במי שלא נוהג בך ככה, קארמה איז אה ביצ' ותאמינו לי, היא תעשה את העבודה בשבילכם, אתם לא צריכים לעבוד קשה, אתם פשוט צריכים להיות אנשים טובים, גם עם אלה שרעים אליכם.

עשו אהבה, לא מלחמה וכשאני אומרת מלחמה, אני מתכוונת למלחמת המינים, בה משתמשים וזורקים, מזיינים ולא מתקשרים, מבטיחים ולא מקיימים, פוגעים ולא מתנצלים.

כן, אני יודעת, זה סוג של תמימות לחשוב שפעולה יחידה יכולה לשנות פעולות רבות, אבל תמימות תמיד הייתה הצד החזק שלי.

בסופו של כל יום בשבוע השירות ישנה מדיטציה קצרה בה גואנקה (מחייה הויפאסנה ואיש כריזמטי ונדיר במיוחד) אומר את המשפט הבא: "אני מבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו היום ואני סולח לכל מי שפגע בי היום", משפט שריגש אותי כל פעם מחדש, אז אני אנצל במה זאת בשביל לבקש בדיוק את זה: סליחה מכל מי שפגעתי בו, הלב שלי תמיד נמצא במקום הנכון (אני מקווה) ולכל אלה שהשתמשו וזרקו, זיינו ונעלמו, הבטיחו ולא קיימו, פגעו ולא התנצלו, אני סולחת לכם, כי זה הדבר הנכון והבריא לעשות.

ובפעם הבאה, כשמישהו מזיין אתכם, אל תזיינו אותו בחזרה, זה ממש לא טוב לקארמה שלכם. נמסטה.

נישואין או שזה נישואים?

 

קיבלתי הצעת נישואים או שזה נישואין? לפני שאתם מתחילים עם הקולולולו והברכות, עלי לציין שסירבתי. לא ישר, קודם עשיתי טבלה מהירה בראש של למה כן ולמה לא.

רציתי בגלל שהוא פשוט נורא יפה, כושי (והמיתוס עליהם הוא בכלל לא מיתוס, זה לגמרי נכון), הוא אמריקאי, כך שיהיה לי גרין קארד והוא ממש צעיר ומכיוון שבנפש נתקעתי בגיל 9, אנחנו ממש נתאים מהבחינה הזאת.

לא רציתי בגלל שאנחנו לא באמת מאוהבים, שאין שום ביטחון בהצעה שלו ושאת האמת, עם כל הצניעות, אני חושבת שהוא מקבל דיל הרבה יותר טוב ממני (למרות המיתוס שהתגלה כלא מיתוס בכלל).

אז אחרי שסירבתי והחלטנו להישאר ידידים ולראות לאן החיים לוקחים אותנו (זה קטע של צעירים, אבל זרמתי), ישבתי וחשבתי לעצמי מה עושה הצעת נישואין אטרקטיבית ומעבר לזה, מה צריך בשביל שההצעה האטרקטיבית תהפוך להיות זוגיות אטרקטיבית.

פעם, כשהייתי בגילו, חשבתי שמה שחשוב זה רק אהבה. אהבה מנצחת הכול, אהבה זה הדבר הכי חשוב, אם יש אהבה, יש הכול ועוד כל מיני מחשבות רומנטיות שאינן מחוברות למציאות כלל וכלל.

ואז התחתנתי ואחרי כמה שנים כשרכשתי מושג, הבנתי שלא היה לי שום מושג ועדיין אין לי הרבה מושג, אז אולי כדאי שאני ארכוש לעצמי קצת מושג.

אני חושבת שזה מאוד אינדבידואלי, כי מה שאטרקטיבי לאדם אחד, נראה לא חשוב בכלל לאדם אחר, לכן אם מישהו מכם אינו מסכים עם מסקנותיי, זה לגמרי בסדר. האמת, שזה יותר מבסדר, כי אם כולנו היינו רוצים את אותו הדבר, היינו בבעיה קשה של היצע וביקוש.

עם הגיל את לומדת עם איזה דברים את יכולה לחיות, עם איזה דברים את רוצה לחיות ועם איזה דברים את לא יכולה וגם ממש לא מעוניינת לחיות.

כשאני הולכת לקניות נגיד אני תמיד שואלת את עצמי אם אני צריכה את מה שאני עומדת לקנות או שאני רוצה. 99 אחוז מהפעמים אני ממש לא צריכה את זה, אבל אנחנו לא באמת צריכים כלום, לעומת זאת, אנחנו כן רוצים המון דברים.

גבר זה כמו בגד: אם הוא מתאים - זה נפלא, אם הוא לא מתאים - זה מבאס. אם את ממש אוהבת אותו, את רוצה להיות איתו/ללבוש אותו כל הזמן, את רוצה שיראו אותך איתו וגם יקנאו קצת. עם הזמן, את מתחילה להתרגל אליו ופתאום מתחילה לגלות שהוא לא כזה מושלם כמו שחשבת ולעיתים הוא נשאר בארון שבועות וכשמגיע הקץ יש שתי אופציות: או לזרוק לגמרי, או להעביר לצדקה. תלוי מה יותר קל.

גברים מעטים הם כמו השמלה השחורה הקטנה - כל כך קלאסיים, שהם תמיד נכונים.

אז אני צריכה מהגבר שלי 3 דברים, שיהפכו אותו לקלאסה: שיצחיק אותי, שיזיין אותי (סליחה אבא) ושיהיה נדיב אלי. נדיב לא אומר לקנות לי מתנות, למרות שזה אף פעם לא יזיק. חדי האבחנה שבכם ידעו לקרוא בין השורות ולהבין שבשלוש תכונות אלה יש הרבה מעבר.

מה אני צריכה: בדיוק את שלושת הדברים שציינתי.

מה אני לא רוצה, זאת רשימה ארוכה מידי, אבל זה בהחלט כל התכונות ההפוכות של מה שציינתי שאני כן רוצה וצריכה.

באם וכאשר גבר שכזה יכרע על ברכיו ויגיד לי שהוא רוצה להיות איתי לנצח, אני אפילו לא אחשוב פעמיים. בינתיים לא מצאתי את השילוש הקדוש הזה. זה מה שאני מנסה להסביר לאבא שלי שלא מבין מה כ"כ קשה למצוא איזה בעל.

אני יודעת שלעיתים אני עושה רושם של אדם ציני, אך מי שמכיר אותי היטב, יודע שאני רומנטיקנית חסרת תקנה, שעדיין מאמינה במונוגמיה ובאושר ועושר. להבדיל מרבים ממכריי, אני עדיין מאמינה בזוגיות רבת שנים, של הליכה יד ביד כשביד השני מקל עזר. אני מאמינה שנישואים אטרקיטביים הופכים להיות זוגיות אטרקטיבית כשמתקיים תנאי אחד בלבד: כשאף פעם לא משעמם. זה לא אומר שאין שגרה, זה לא אומר שאין קשיים, זה לא אומר שלא בא לך להעיף לו סטירה מידי פעם, אבל בגרעין של הזוגיות, אף פעם לא משעמם.

עם אנטוניו (זה הבחור שהציע לי נישואין) עדיין לא שיעמם לי. יחד עם זאת, הייתי איתו רק ארבעה ימים, כך שעדיין לא הספקתי להשתעמם.

אולי זה הפיתרון? מערכת יחסים נפלאה בת ארבעה ימים, אפשר גם שבוע, גג שבועיים.

יש אנשים שחושבים שצריך להתפשר גם על הדברים החשובים. אני לא מסכימה איתם. אני בהחלט חושבת שצריך להתפשר, אבל כשמוותרים על משהו שחשוב לך, באיזשהו מקום, אתה קצת מוותר על עצמך.

לפני שנפרדנו, שאלתי את אנטוניו שאלה היפוטטית: אם נגיד היו נותנים לך לבחור בין 20 שנים נפלאות ל-60 שנים לא משהו, במה היית בוחר? הוא ישר אמר ש-20 שנים נפלאות. אז הוא גם חכם אם ככה. אתם יודעים מה? אולי במחשבה שניה אני כן אתחתן איתו, בכל זאת, 20 שנים נפלאות לא הולכות ברגל ואולי הן פתאום הופכות ל-60 שנים נהדרות עם מקל עזר וגרין קארד על הדרך. זהו החלטתי, איי דו!

מילכוד 22

 

ישבתי וסוג של שברתי את הראש על מה אני אכתוב. אתם מבינים, בחודש האחרון הייתי חולה, אבל ממש חולה, מה שאומר שמערכת היחסים שלי עם הספה והמיטה שלי הפכה למשמעותית מתמיד. מכיוון שאני לא אמורה לכתוב על ספות ומיטות, אלא יותר על מה שקורה עליהן או בסביבתן, התלבטתי ביני ובין עצמי אם לשלוף משהו ממעמקי מוחי או ליבי, אבל אז אלוהים הוכיח לי שוב שכשנסגרת דלת, הוא פותח חלון ואני רגילה להיכנס מחלונות, הרגל של קיבוצניקים.

השבוע חברה שלי הגיעה לבקר אותי עם סיפור. לחברות שלי תמיד יש סיפורים. הגיע אליה בחור שהיא הכירה באחת מהאופציות הוירטואליות ובילה אצלה את הלילה. היא לתומה חשבה שהוא בא להביא אותו ואותה על סיפוקם, אך נכונה לה הפתעה: הבחור בא לישון. להגדרתו "נשיקה זה אינטימי, אפילו יותר מזיון וזו הצהרת כוונות". חברה שלי לא הבינה מאיפה זה בא לה וכמובן לא ממש נרדמה.

יש כאן בעיה ואני יודעת שכל הגברים יטענו שנשים לא יודעות מה הן רוצות מהחיים שלהן ושלהם. מצד אחד, אנחנו מתבאסות שרוצים ישר להכניס אותנו למיטה ומצד שני, אנחנו מתבאסות כשלא רוצים להכניס אותנו ישר למיטה. אנחנו מורכבות, אבל לא באמת. רגע, אני אגיע לזה עוד רגע.

התמזל מזלנו ובדיוק ששוחחנו, במקביל, היו אצלי שלושה גברים בבית שהחליפו לי את הדוד. מסתבר שהכול היה סתום ואני שנתיים חיה בימי הביניים, אבל חוסכת במים.

הושבנו את אחד מהם וביקשנו חוות דעת גברית על הסוגיה. הוא ישר ציין שאנחנו לא יודעות מה אנחנו רוצות מהחיים שלנו ושיש שלוש אופציות: או שיש לו חברה, או שהוא לא מעוניין, או ששומו שמיים, מדובר בג'נטלמן אמיתי. מיד ביטלנו את כל האופציות והודענו לו שהבחור פשוט דפוק ולמה הם מסבכים את הכול, אנחנו הרי נורא פשוטות לתפעול. מייד נוצר ויכוח מינים אינטנסיבי, שאף אחד מהצדדים לא הסכים על שום דבר.

בלי שום קשר, אני והבחור קבענו לצאת. אולי נצליח לגשר על הפער.

רוב הדברים שאנחנו קונים בחיים באים עם הוראות הפעלה. רובן מאוד פשוטות, אלא אם כן זה רהיט מאיקאה, שבסוף ההרכבה שלו נראה כמו משהו שפיקאסו עיצב בתקופה הקוביסטית שלו ותהיתי לעצמי למה אנחנו האנשים לא באים עם הוראות הפעלה. כן, נכון, כולנו מאוד אוהבים לחשוב שאנחנו נורא מיוחדים, אבל בסופו של יום, אנחנו גם מאוד דומים בבייסיק ובמהות.

מכיוון שאני פילנטרופית ידועה, החלטתי לכתוב לכם הגברים עשר הוראות הפעלה מאוד פשוטות שלנו הנשים. אולי אני אקרא לזה חלק א', כי בכל זאת, אנחנו נשים, זה די מורכב. זה הולך ככה:

 

1. אם אתה בעניין, תיידע. אם זה במילים, אם זה בסמס. אנחנו לא בשאלון אמריקאי. לא בא לנו לנחש.

2. אם אתה לא בקטע של מילים יותר מידי, תראה כוונה. זה ממש פשוט: אל תיעלם לשבוע. אתה לא דני דין.

3. אל תציע להיפגש בבית, אלא אם כן אנחנו חולות ואתה מגיע עם מרק (וכאן אני גם רוצה להודות לגיא וערן על המרק. היה מעולה). להגיע הביתה מראה על חוסר רצינות וכוונות לא טהורות.

4. בדייט הראשון, תשלם. אם אתה לא משלם, אנחנו חושבות שאתה לא מתכוון להגיע לעוד פגישה. גם אם אתה לא מתכוון להגיע לעוד פגישה, עדיין תשלם, אתה לא כוסית.

5. שלושה דברים שאסור לך לדבר עליהם בדייט ראשון: אקסיות, סקס, כמה אתה דפוק. נגלה את הכול בהמשך.

6. תדבר על עצמך. כשאתה מגלה דברים על עצמך, אנחנו ישר מתרגמות את זה לאינטימיות. לא בא לנו לסחוט את זה ממך. אנחנו לא מפעל למיצים.

7. תן לנו במחווה הרומנטית. זה לא צריך להיות משהו גדול, משהו בשביל התשומי. אנחנו סחטניות תשומי ידועות.

8. כשאתה מסתכל עלינו, תעלה את העיניים שלך 30 ס"מ למעלה. העיניים הן השער לנשמה שלנו, נשמה.

9. כשאתה איתנו, תהיה איתנו. אל תסתכל לכל הצדדים, או תתעסק עם הטלפון שלך כל הזמן. זה לא בגלל שאנחנו קנאיות, זה רק בגלל שאנחנו זקוקות לחיזוק הזה.

10. אל תשחק משחקים. זה לא מעניין, זה מתיש וזה אינפנטילי. החיים מהנים מידי בשביל לבזבז אותם על שטויות אוויליות. מבטיחה שזה נכון.

 

אני חושבת שכולנו רוצים את אותם הדברים. מי שאומר שלא, הוא שקרן גדול. יש לנו דרכים שונות להגיע לשם, שיטות אחרות, אבל המטרה היא אותה מטרה. אף אחד לא אוהב שמשחקים איתו ובטח לא שפוגעים בו. תהיו בודהיסטים ותחשבו על מישהו אחר לשם שינוי ויש לי טיפ מעולה שאני נותנת לכל גבר שאני מכירה: תמיד תחשוב אם מה שאתה עושה, היה עובר אם מישהו היה עושה את זה לאמא שלך או לאחותך.

מזועזעים? גם אנחנו.

יאללה, תתחילו לשחק, הבטריות כלולות בפנים.

לדוג דגים

 

בודהה אמר פעם שעדיף לטייל טוב מאשר להגיע. באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב, אני ממש לא יודעת איך זה נשמע בהינדו.

הטיול שלי במחוזות הסקס, כפי שציינתי בטור הקודם החל בגיל 16 וחצי.

אני חייבת לציין שההתחלה לא ציינה את הבאות. זה היה מלחיץ, כואב ולא הכי נעים בעולם. אני חייבת גם להודות שתהיתי על מה כל המהומה. חבר שלי דאז, שהיה הולנדי גבוה והורס הבטיח לי שזה תמיד ככה בהתחלה. אז עדיין לא הייתי צינית ולא חשבתי שבנים אומרים סתם דברים בשביל להשיג זיון, אז האמנתי לו.

הפעם השניה נראתה הרבה יותר מבטיחה, בשלישית כבר התחלתי להבין על מה כולם מדברים ומהרביעית, נו, מי סופר.

נחזור רגע לבודהה ועל כך שהוא טען שעדיף לטייל טוב מאשר להגיע (ואני מסכימה איתו לחלוטין). אם נגיד אני אקח את התובנה הזו לתחום אחר, נגיד טיול של ממש, אין יותר נכון מזה. כשטיילתי במזרח אני יכולה להגיד בבטחה, שהרבה פעמים הדרך עצמה הייתה הרבה יותר טובה מהיעד ותאמינו לי שהנסיעות בהודו הן לא בדיוק הכי לוקסוס שיש.

אם אני אחזור לנושא שלשמו התכנסנו כאן, כלומר סקס, גם כאן אין נכון מזה.

הרשו לי לנסות ולהסביר את מה שאני רוצה לנסות ולהסביר בסיפור:

יום אחד ישב דייג עם חבר שלו וסיפר לו שהוא רוצה לקנות סירה.

"למה סירה" שאל חברו. "בשביל שאוכל לדוג יותר דגים", ענה הדייג.

"ומה תעשה אחרי שתדוג יותר דגים?" שאל החבר. "או, אז אני אקנה ספינה ממש גדולה ואדוג עוד יותר דגים".

"אה אה" ענה החבר "ומה תעשה אז?" "אז" המשיך הדייג "יהיה לי מלא כסף ואוכל לקנות צי של ספינות שידוגו דגים"

"ואחרי שיהיה לך צי של ספינות? הקשה החבר. "אז יהיה לי מלא כסף בשביל לעשות כל מה שאני רוצה" ענה הדייג.

"ומה תרצה לעשות כשתוכל לעשות את כל מה שאתה רוצה?" תהה החבר.

"אני אשב ואדוג דגים" השיב הדייג.

אז עכשיו המורה שרה הייתה שואלת אותנו מי יודע מה מוסר ההשכל שבסיפור ואני הייתי מצביעה ואומרת שמוסר ההשכל הוא שאנחנו צריכים לדעת ליהנות מהרגע בו אנחנו נמצאים, או כמו שמאיר אריאל שר: "מקסמי הפשטות של הדברים".

איך זה קשור לסקס? קשור ועוד איך.

רובנו מתחילים את חיינו המיניים הפעילים מאוד פשוט: אחד על אחד, בד"כ מאהבה. זהו חיבור זוגי, אינטימי, ייחודי ונפלא. אנחנו נפרדים, נשבר לנו הלב ואנחנו יוצאים לגלות עולם ומלואו ותאמינו לי, שיש שם עולם ומלואו, להלן רשימה חלקית:

מין אוראלי/אנאלי, אורגיות על כל קשתן הרחבה, חילופי זוגות, סאדו-מאזו, משחקי תפקידים, שרשרת פנינים, גולדן שאואר, בכל מקום חוץ במיטה עם כל אחד חוץ מעם זה שאת אוהבת, סקס אלים, סקס עם אוכל, סקס עם מישהו שאת לא מכירה וגם לא רוצה להכיר ואני בטוחה ששכחתי עוד המון דברים.

בכל אלה, גם אם טמונות שם אהבה ואינטימיות, הן איפשהו מאחורה, זיכרון רחוק של מה שסקס יכול להיות וצריך להיות.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני רחוקה מלהיות מריה הקדושה, אבל אני חושבת שסקס בסופו של יום (או בתחילתו) נועד להיות ביטוי פיזי של אהבה בין שני אנשים.

אני מטיילת כבר די הרבה שנים בדרך הזו, ראיתי ועשיתי לא מעט דברים, אבל אם להיות כנה, אני רוצה לחזור לגיל 16 וחצי, שהמושג "לעשות אהבה" לא היה נחשב מגוחך ושהתנוחה המיסיונרית הייתה מעל ומעבר, כי תודו בנות שאין כמו התחושה שהגבר שלך שוכב עלייך עם כל כובד משקלו, מסתכל לך בעיניים והוא לא צריך לומר לך שהוא אוהב אותך, כי כל כולו עושה איתך אהבה.

אני יכולה להבטיח לכן שנגיד עם גבר ישאל אותי מה אני אוהבת במיטה, והם שואלים את זה, הוא מאוד יתאכזב לשמוע שכל מה שאני רוצה ומתאווה לעשות זה לשבת ולדוג דגים.

יום האישה

 

יום האישה כאן. בתור אישה, הייתי רוצה שכל יום יהיה יום האישה ושלא נצטרך יום אחד מיוחד בשביל להזכיר לכולנו עד כמה נפלאות אנחנו. לפחות רובנו.

למי שמאמין בסיפור הבריאה, אפילו היווצרותנו הייתה סוג של נס, אם כי הגברים בטח יתלוננו למה זה היה צריך לעלות להם בצלע. אני אומרת שידברו עם אלוהים, זו הייתה החלטה לגמרי שלו ואין שום סיבה שאנחנו הנשים נשלם עליה לדורי דורות.

היה לי חבר דתי שלפעמים צפיתי בו כשהוא היה מניח תפילין ואחד המשפטים שאומרים במהלך הטקס הזה הוא: "ברוך שלא עשני אישה". שאלתי אותו פעם למה ככה, אז הוא הסביר לי שזה בגלל שלאישה הרבה יותר קשה מאשר לגבר ואני חייבת לציין שאני לא יודעת אם אני מסכימה איתו.

מאות ספרים נכתבו על ההבדלים בין נשים וגברים ואלפי עצים נכרתו בשביל הספרים האלה ועדיין אין לנו שום מושג איך באמת לתקשר וכמובן עדיין אין לנו שמץ של תשובה על השאלה האולטימטיבית: מי מאיתנו יותר מתקשה.

אני אפתור את זה בשאלה שלעולם לא תיפתר: מה יותר כואב? לידה או כאבי ביצים? אז זהו, שלעולם לא נדע את התשובה, כי אף אחד מאיתנו לא יכול לחוות את שניהם ולספר לנו על זה. מאותן השאלות שלא יפתרו לעולם.

פרויד החזיר את נשמתו החכמה לבורא כשרק שאלה אחת נותרה לו לא פתורה: מה נשים רוצות? חבל שהוא לא דיבר איתי, הייתי מסבירה לו תוך שתי דקות.

אני חושבת שבסופו של דבר, נשים רוצות בדיוק מה שגברים רוצים, אבל הדרכים שלנו קצת שונות, אולי טיפה יותר עקלקלות ועם די הרבה עיקופים, בעוד שגברים אוהבים ללכת דוך. למה לנסוע לחיפה דרך ירושלים? לא חבל על הדלק והאנרגיה? במילא בסוף נגיע לאותה נקודה. צודקים לפעמים הגברים האלה.

הדרך להתמודד עם מהמורות בדרך שונה לחלוטין בין שני המינים. נשים אוהבות לנתח, להבין (גברים יקראו לזה לטחון ולחפור). גברים אוהבים לטאטא הצידה ולהמשיך הלאה. למה לדבר על מה שכבר היה? מה שכן, הרגש הוא אותו רגש. גם להם כואב כשכואב.

אז לכבוד יום האישה, רציתי לשתף אתכם בגדילה העצמית שלי. איך התגברתי על מה שחשבתי שלא אוכל להתגבר עליו. יש לציין שאני מאוד גאה בעצמי.

יש את הדברים הטרויאלים שכולנו צריכים להתגבר עליהם: שברון לב, התמודדות עם מוות של אדם קרוב, להשלים עם דחיה, לדלג מעל אכזבות ועוד. גם אני התמודדתי, התגברתי והמשכתי הלאה. אני רוצה לספר לכם על משהו אישי ואולי טיפה איזוטרי, אבל בשבילי זה היה מכשול ענק שהצלחתי לעבור.

אני לא עשיתי את הטיול של אחרי הצבא ישר אחרי הצבא משתי סיבות: הראשונה היא שישר טסתי לניו יורק ללמוד והשניה היא שיש לי אובססיה לסדר ונקיון ולא יכולתי לדמיין את עצמי נוסעת למקום בו הרצפה לא מבריקה (בעיקר השירותים) ולא הכול נמצא בסדר מופתי.

עם השנים טיפה התרככתי ובגיל 32 החלטתי שזה עכשיו או לעולם לא: הגיע הזמן לשים תרמיל על הגב ולהתמודד עם הפחד הזה. נסעתי למקום הכי הארד קור שיכול להיות: הודו.

מי מכם שהיה בהודו יודע שסניטציה זה לא בדיוק הצד החזק שלהם, בלשון המעטה.

לפני שנסעתי, אחי, שהינו למוד הודו אמר לי לתת לה צ'אנס ולא לעשות אחורה פנה עוד בשדה התעופה. אני חושבת שאחי אדם חכם מאוד, אז החלטתי להקשיב לו.

בכדי לקצר סיפור ארוך, אני אסכם זאת כך: לאחר חמישה חודשים מצאתי את עצמי משתינה מחלון של אוטובוס הודי. אם הייתם אומרים לי לפני 6 שנים שאני אעשה כזה דבר, הייתי אומרת לכם שאתם בסרט הודי.

אני יודעת שאולי זה נשמע קצת טיפשי או לא כ"כ חשוב, אבל היכולת שלי להתגבר על משהו שמנע ממני כ"כ הרבה חוויות במשך כ"כ הרבה שנים הייתה חוויה מזככת. גיליתי עולם ומלואו שכלל שירותים במקומות ציבוריים, מקלחות קרות, אוטובוסים מטונפים ואפילו לא להתקלח חמישה ימים. תענוג צרוף של השתחררות מכבלי האובססיה.

בתור אישה וגם בתור בת אדם, תמיד ידעתי שבשביל להתמודד עם כל פחד שהוא צריך להיכנס בו בלי כל פחד שהוא. זאת הדרך היחידה. בלי תירוצים ובלי דחיות, אבל לפעמים זה לקח לי קצת זמן.

אני מאמינה שברגע שאתה פותח את ליבך לחלוטין, כך גם נפתח בפניך העולם הפיזי והמטפיזי.

אז אני מעוניינת להגיד ולהודות לאלוהים שברוך שעשני אישה ויותר מדוייק, ברוך שעשני אישה אמיצה, שגם אם לוקח לי טיפה זמן, בסופו של דבר, אני עומדת אל מול הפחד/האתגר או מה שזה לא יהיה ואומרת לו להתחפף, כי אם זה או אני או הוא, ברור שזה אני. כאילו, דה!

ויוה לאס וגאס

 

השעה עכשיו 12 בלילה, שעון לאס וגאס. בלאס וגאס לא משנה מה השעה, בעיקר אם לא יוצאים מהקזינו. אני חושבת שזה המקום היחיד בעולם שאין לזמן משמעות. אבל לא נראה לי שמישהו רוצה לקרוא את הפילוסופיה שלי על משמעות הזמן, למי יש זמן לזה?

מה שעוד מאוד בולט בעיר החד פעמית הזאת זה שהעולם אכן סובב על שני דברים: סקס וכסף, ששניהם שווים כוח וגם כאן כמו בכל מקום שובניסטי טוב זהו חישוב מאוד פשוט: סקס הוא כוח לנשים וכסף הוא כוח לגברים.

מתקשים במתמטיקה? אין בעיה, אני אפרוש בפניכם את הנוסחא:

נאמר שאני אישה (ואני אכן אישה). ובואו נאמר שאני יורדת לקזינו במיטב מחלפותיי (וכמה שפחות יותר עדיף) ובואו נאמר גם שבא לי על כסף. אז אני אתיישב באחד השולחנות, היכן שנראה לי שיושבים מהמרים עם כיסים כבדים במיוחד. אני אצקצק בלשוני, אלקק את שפתיי כאילו במקרה, אצחקק למשמע כמעט כל דבר, אשלב את רגליי ובאופו כללי ארמוז לכל גבר בשולחן שאם הוא יהיה מוכן לשפוך עלי הרבה מזומנים, ממתין לו לילה בלתי נשכח.

עכשיו בואו נאמר שאני גבר (מה שאני לא, למרות שאני מורידה את הזבל). ובואו נאמר שאני יורדת לקזינו ובואו נאמר שממש בא לי לזיין מישהי כוסית במיוחד. אני אשלוף את ארנקי, אחליף את מיטב שטרותיי בז'יטונים לרוב (עדיף עם כמה שיותר אפסים עליהם) ובאופן כללי אני אצור את הרושם שכסף בשבילי זה לא עניין. מיד יתאספו סביבי מיטב הכוסיות כשכל אחת מבטיחה לי בעיניה לילה בלתי נשכח (בתנאי שהוא יסתיים בכמה יהלומים וכמה שיותר קראט יותר טוב).

משחק התפקידים כאן מאוד ברור. רוצה סקס? תביא כסף! רוצה כסף? תביאי סקס!

טוב, עכשיו תקראו לי צדקנית, אז אני אגיד לכם להירגע ואסביר באופן מאוד ברור שאני רחוקה מלהיות צדקנית. גם אני בעוונותיי הרבים קיבלתי סחרחורת קלה למראה שטרות ירוקים ובדרך שילבתי רגליי באופן בוטה ביותר בשביל שאולי כמה מהירוקים האלה יפלו עלי במקרה.

העיר הזאת מעצימה את הטבע האנושי בכמה מונים ומי שיגיד לי עכשיו שהוא לא רוצה כסף או זיונים טובים לרוב, שלא יבלבל לי במוח.

אני אהיה כנה איתכם ועם עצמי: כשאני בסיני בחושה בעשרה שקלים ליום, אני אומרת לעצמי שלא צריך יותר מזה או נגיד כשאני פורשת לעשרה ימים למדיטציית ויפאסנה עם 2 וחצי בגדים, אני גם אומרת לעצמי שלא צריך יותר מזה, אבל אז אני חוזרת לציויליזציה ומשום מה, אני צריכה הרבה יותר מזה, לא צריכה, רוצה. למה? אין לי מושג למען האמת, אולי כי אני אוהבת להתלבש יפה ולהריח טוב.

אני חייבת לציין שאין בי שום הערכה לנשים שנמצאות עם מישהו בגלל שיש לו כסף או שמחפשות מישהו עם כסף ופה בוגאס סיטי יש כאלה לרוב. אם אתם שואלים אותי, הן סוג של זונות לבושות יפה.

לא מזמן הכרתי בחור שנפלה בחיקי זכות גדולה להכירו, כי הוא בין האנשים היותר טובים שאני מכירה. הוא גר כאן כבר שנה וככה דיברנו לנו בחדר שלי במלון, שהלוואי וככה הייתה נראית הדירה שלי והוא אמר לי שלגור כאן זה חרא די גדול. מי היה מאמין? זה הרי אמור להיות גן עדן: כסף וסקס לרוב, אבל כנראה שבמקום בו לכסף אין משמעות והסקס הוא בלי שום משמעות יש סימפטומים קלים של גיהנום.

מחפשים מוסר השכל? אני מתארת לעצמי שהוא יהיה כזה:

Tough shit and remember: always bet on black!

ויש עוד. אם תרצו, פשוט תבקשו.